מהספר
פרק ד בספר רפואת החילוץ (09.2024) עוסק בבעיות רפואיות ייחודיות באירוע הרס והטיפול בהן. הקטע שנסקר כאן עוסק בהמשך הטיפול במצבי תסמונת מעיכה, בתסמונת המדור ובקטיעת גפה לכודה, ורלוונטי לכל תהליך של כריתת שדה הכשרה מבצעית. הספר מציין גם פעולות שמומלץ לא לבצע בשטח.

נוזלים ושתן
כשאין מתן שתן, הספר מורה להאט את קצב מתן הנוזלים לחצי ליטר עד ליטר ליממה. לאורך כל החילוץ יש להמשיך ניטור צמוד של דופק ולחץ דם. את הלכוד יש לטפל בהתאם למצב ההידרציה שלו, תוך התחשבות בזמן שחלף מאז האירוע, בגיל, במשקל ובמחלות רקע, אם ידועים. הספר מוסיף שייתכן שהמטפל הבכיר יחליט לתת עוד נוזלים תחת ניטור צמוד, בחשד לדהידרציה, גם כשאין מתן שתן אחרי העמסת נוזלים ראשונית.
הנחיות נוספות לטיפול במתאר רעידת אדמה בשטח:
- ככלל, לא רצוי להחדיר קטטר שתן בשטח.
- במידת האפשר, רצוי שלא לתת קולואידים בשלב החילוץ.
- הבססת השתן מגדילה את מסיסות המיוגלובין, ובכך משפרת את הפרשתו ומונעת את הנזק החימצוני שהוא גורם.
- אם יש אפשרות לניטור ולבדיקת pH של השתן, אפשר להוסיף Sodium Bicarbonate בתמהיל של 50 מיליאקווילנט לליטר נוזלים, שהם 50 סמ"ק של תמיסה בריכוז 8.4%, כדי להעלות את ה-pH של השתן מעל 6.5.
משתנים ומניטול
לפי הספר, הדעות בספרות חלוקות לגבי תוספת משתן נוסף בטיפול בתסמונת מעיכה. מתן פוסיד אינו מומלץ באי ספיקת כליות, למעט במצב של גודש. לגבי מניטול, הספר מציין שיש עדויות בספרות התומכות במתן שלו בעיקר ב-48 השעות הראשונות. מעבר לתפקידו כמשתן, הוא עוזר לכליה בפינוי מטבוליטים רעילים כמו אוראט ופוספט. בכל מקרה, לרוב לא ינתן מניטול בשטח. לא ינתן מניטול לנפגע שאינו נותן שתן, לקשישים או ללכוד עם מחלת לב ידועה.
חסם עורקים וכריתת גפה כאמצעי מניעה
הספר מציין שתיאורטית, חסם עורקים אמור לסייע בשחרור הדרגתי של הרעלנים מהגפה הלכודה. עם זאת, נכון למועד כתיבת הספר אין עדויות בספרות הרפואית התומכות בשימוש רוטיני בחסם עורקים במתאר זה. כמו כן אין עדויות התומכות בכריתת גפה לכודה כאמצעי למנוע תסמונת מעיכה. עדויות בספרות מראות שגם גפיים שנפגעו קשות בתסמונת מעיכה עשויות לחזור לתפקוד מלא. הספר קובע שאין להניח חסם עורקים או לבצע קטיעת גפה מתוך כוונה למנוע התפתחות תסמונת מעיכה.
פינוי וילדים
יש לנסות לפנות לכודים הסובלים מתסמונת מעיכה למתקן רפואי הכולל טיפול נמרץ ובעל יכולת לטיפול כלייתי תומך. בילדים, הספרות הרפואית דלה בהנחיות לטיפול בתסמונת מעיכה. לדברי הספר, אין ספק שגם בילדים יש חשיבות רבה לטיפול מוקדם בנוזלים.
תסמונת המדור ו-Fasciotomy
הספר מגדיר תסמונת מדור כפגיעת מעיכה שבה דימום מצטבר בתוך חלל אנטומי סגור, לרוב שרירי ומוקף במעטפת (פסיה). הלחץ בתוך המדור עולה, פוגע בעצבים ובכלי הדם, ועלול להוביל לסכנה לגפה ואף לסכנת חיים. הטיפול הוא פתיחת המדור בחיתוך מעטפת הפסיה (Fasciotomy). ההמלצה בספר היא להימנע ככל האפשר מביצוע פעולה פולשנית באיבר שנפגע מפגיעת מעיכה.
הספר מסביר שכעבור מספר שעות תחת מעיכה רוב השריר באיבר הפגוע מת, ואין סיכוי רב להציל חלקים משמעותיים ממנו בעזרת דקומפרסיה ב-Fasciotomy. ביצוע הפרוצדורה במתאר שאינו סטרילי אינו מומלץ. לפי הספר, ביצועה בתנאי שטח מיותר ומביא לעיתים קרובות לאלח דם. במצב של אסון רב נפגעים הוא מסכן חיים ומיותר, ומהווה מטלה לוגיסטית בלתי סבירה. יש הטוענים שהאינדיקציה לביצוע Fasciotomy במהלך חילוץ היא היעלמות הדופק הפריפרי בגפה מעורבת בעלת מרקם דיסטלי תקין, כשמשך החילוץ הצפוי ארוך. הספר מציין שדעה זו אינה מקובלת על כלל המחברים.
קטיעת גפה לכודה
לפי הספר, ההתוויה היחידה לקטיעת גפה לכודה היא שחרור הפצוע הלכוד לצורך הצלת חייו. הדבר נכון במיוחד במתאר שמסכן את חיי הלכוד או את הצוות המטפל ואינו מאפשר חילוץ ממושך, או כשחילוץ מהיר דרוש להצלת חיי הלכוד. הספר מציין שהנחיות ברורות לקטיעת גפה לכודה אינן קיימות בספרות המקצועית, וקבלת ההחלטה קשה מאוד.
הספרות האמריקאית העדכנית, לפי הספר, מחייבת החלטה של שני רופאים לצורך קביעת נחיצות קטיעה בשטח. לעיתים קרובות נוכח בשטח רופא אחד בלבד. אם אין רופא נוסף, רצוי, אם המצב מאפשר, לשתף בהחלטה גורמים בכירים ככל הניתן. אם אפשר להביא רופא נוסף בפרק זמן מתקבל על הדעת, יש לעשות זאת. בהיעדר רופאים נוספים בשטח, ההחלטה תתקבל על ידי הרופא הנוכח, מפקד כוח החילוץ ומהנדס היחידה.
בקבלת ההחלטה:
- אם הלכוד בהכרה מלאה, יש צורך בהסכמתו לאחר הסבר מפורט על הפעולה והצורך בה.
- אם לא ניתן לקבל את הסכמתו, הנוכחים יחתמו על טופס המציג בקצרה את המצב המצריך מעל ספק סביר את קטיעת האיבר.
- הספר מציין את העיקרון Life Before Limb, Limb Before Function.
- אין לערב בקבלת ההחלטה בן משפחה, למעט במקרה של ילד לכוד.
- מומלץ לקבל ייעוץ משפטי לצורך קבלת ההחלטה.
להתכוננות לפרוצדורה, הספר מונה הכנה של סביבת העבודה, מיקום הכלים, תאורה ובטיחות. יש לדאוג לוריד פתוח ולניטור מתמשך של הלכוד (דופק, לחץ דם וסטורציה), ולעדכן את הצוות במתרחש. יש להשתדל לבצע את הפרוצדורה בצורה סטרילית ולהקפיד על ציוד הגנה למטפל, כפפות ומשקפי מגן. אם יש חשש לנתיב אוויר, יש להתכונן מראש עם ציוד לצנרור קנה. מומלץ כבר בשלב מוקדם לתכנן את נתיב החילוץ וההוצאה של הלכוד מאתר ההרס.
להרדמה או לטשטוש הספר מונה קטמין כחומר יחיד במינון 1 עד 2 מ"ג/ק"ג תוך ורידי, בנזודיאזפינים ומורפין, וכן הסננה מקומית. את הכריתה יש לשאוף שיבצעו צוותים בעלי ניסיון בטיפול בפציעות גפיים קשות. חסם העורקים יונח קרוב ככל האפשר למקום הקטיעה. גובה הקטיעה יהיה הקו הרחיקני ביותר (הדיסטלי) שיאפשר את חילוץ הפצוע. הקטיעה תבוצע בשיטת הגיליוטינה, והגדם יישאר פתוח ויחובש בתחבושת לחץ.
מה זה אומר לנו בהקשר של כריתת שדה הכשרה מבצעית
הפרשנות שלהלן שלנו ואינה מופיעה בספר. הקטע מציג דפוס עקבי: בכל מקום שבו הספרות אינה תומכת בהתערבות, הספר מציין זאת במפורש. הדבר נכון לגבי חסם עורקים מניעתי, כריתת גפה מניעתית ו-Fasciotomy בתנאי שטח. פעולה פולשנית בשטח אינה תחליף לנוזלים ולפינוי מהיר למתקן עם יכולת לטיפול כלייתי תומך.
קטיעת גפה לכודה היא התחום שבו הספר נותן פחות מענה מוכן, כי הנחיות ברורות אינן קיימות בספרות. לכן חשוב להכשיר צוותים לקבלת החלטה, ולא רק לביצוע טכני. הכשרה כזו צריכה לכלול תרגול של שיתוף גורמים בכירים, של הסכמת הלכוד או תיעוד היעדרה, ושל ההכנה לפרוצדורה. סימולציה היא דרך סבירה לתרגל את כל אלה בסביבה בטוחה, לפני שמתמודדים איתם בשטח.
מבוסס על: ספר רפואת החילוץ (09.2024), פרק ד: בעיות רפואיות ייחודיות באירוע הרס והטיפול בהן, עמודים 54 עד 61.