מהספר

פרק 11 בספר הטראומה והרפואה המבצעית עוסק בפציעת ראש טראומטית (TBI) בשדה הקרב. לפי הפרק, המטרות בשלב טרום בית החולים הן לזהות את הפציעה מוקדם ככל האפשר, לבצע ייצוב המודינמי ונשימתי ולפנות את הפצוע במהירות האפשרית. הפרק עודכן בתאריך 23.12.2020, ועיקרי העדכון: בדיקת כוח גס ותחושה תתבצע במגבלות המתאפשר, נוספו מינוני ילדים והוסר diazepam.

פציעת ראש טראומטית בשדה: מה אומר פרק 11 בספר הטראומה
איור: פציעת ראש טראומטית בשדה: מה אומר פרק 11 בספר הטראומה

הרקע בפרק. פציעת ראש בשדה הקרב מהווה סיבה לחלק משמעותי ממקרי המוות שאינם בני מניעה, עד 42% לפי דיווחים מצבא ארה״ב, וגם מאלו שהם בני מניעה, 7%. הפרק מגדיר אותה כאתגר טיפולי מורכב, בגלל הקושי המובנה באבחונה, השלכותיה על נתיב האוויר והמגבלות שהיא מציבה על הטיפול במצבי פציעה אחרים, כמו הלם תת-נפחי. יכולות טיפול דפיניטיביות קיימות רק במרכז נוירוכירורגי, ועד שהפצוע מגיע אליו מצבו הנוירולוגי עלול להחמיר, והסיכוי לנזק נוירולוגי מתמשך ואף לתמותה עולים.

פציעה ראשונית ושניונית. הפציעה הראשונית היא הטראומה הישירה למוח ולכלי הדם. אופייה, הפרוגנוזה והטיפול תלויים במנגנון הפגיעה. מאחר שיכולת הרגנרציה העצבית מינימלית, פוטנציאל הריפוי של הנזק הראשוני נמוך. הפציעה השניונית היא תהליך מתמשך שמתחיל מרגע הפציעה, בגלל פגיעה באספקת הדם ובצקת מוחית, והוא פוגע במוח בתוך שעות, ימים ושבועות. לפי הפרק, המטרה העיקרית בטיפול היא מזעור ועצירה של התהליך השניוני. בשלב טרום בית החולים היא מושגת בעיקר באמצעות ייצוב המודינמי ונשימתי, תוך הימנעות מצעדים שעלולים להחמיר את מצבו של פצוע הראש.

זרימת הדם המוחית. זרימת הדם המוחית (CBF) תלויה בלחץ הזילוח המוחי (CPP) ובהתנגדות כלי הדם במוח (CVR), לפי הנוסחה CBF = CPP / CVR. בתנאים רגילים המוח משמר את ה-CPP בעזרת מנגנון האוטורגולציה. את ה-CPP מבטאים כהפרש בין לחץ הדם הסיסטמי הממוצע (MAP) ללחץ התוך-גולגלתי (ICP). הפרק מציין שבטראומה מוחית האוטורגולציה מופרעת במהלך השעות הראשונות, ולכן הצימוד בין CPP ל-CBF נפגע, בייחוד בפגיעות מוח דיפוזיות. הלם תת-נפחי, למשל מדימום, גורם לירידה משמעותית ב-MAP ולכן פוגע ב-CPP.

לחץ תוך-גולגלתי. העלייה ב-ICP מוסברת בדוקטרינת קלי-מונרו: החלל התוך-גולגלתי הוא קופסה בעלת נפח קבוע, ובה שלושה מדורים עיקריים, דם, CSF ורקמת מוח. תוספת מסה, כמו המטומה, או עלייה בנפח המוח מבצקת מחייבות שינוי בנפח המדורים האחרים. היכולת להקטין את נפח ה-CSF והדם מוגבלת ביותר. כשהם מגיעים למינימום, מנגנון הפיצוי נכשל וה-ICP עולה. העלייה מורידה את ה-CPP ובסופו של דבר גורמת לאיסכמיה מוחית. עלייה משמעותית עלולה גם לדחוף מבנים בתוך הגולגולת עד הרניאציה מוחית ולפגוע בניקוז הוורידי של המוח, מה שמחזק את העלייה ב-ICP ומוביל להצטברות מטבוליטים טוקסיים. לפי הפרק, הניקוז הוורידי עלול להיות מושפע מלחץ על הצוואר (למשל מצווארון קיבוע או מקיבוע אגרסיבי של טובוס), מעלייה בלחץ בבית החזה (משיעול, חזה אוויר או הנשמה בלחץ חיובי) ומלחץ על הבטן.

פחמן דו-חמצני והיפרוונטילציה. הלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני משפיע על ההתנגדות והזרימה בכלי הדם המוחיים. בהיפרוונטילציה ובצניחת ה-PaCO2 נגרם כיווץ של כלי הדם במוח, והוא מביא גם לירידה ב-ICP. אותו כיווץ עלול לגרום לירידה דרמטית באספקת הדם עד כדי נזק איסכמי. לכן במקרי קיצון שבהם תישקל היפרוונטילציה, יש לבצע אותה במשנה זהירות.

סוגי דימום תוך-גולגולתי. הפרק משווה שלושה סוגים:

  • דימום אפידוראלי: לא נפוץ, לרוב אחרי חבלה ישירה. מקורו לרוב קרע בעורק, ולעיתים בסינוס ורידי. הוא אופייני לילדים ולמבוגרים, וייתכן שתידרש התערבות ניתוחית דחופה. הפרוגנוזה טובה אם הפצוע פונה במהירות.
  • דימום סאב-דוראלי: נפוץ, והוא אופייני לפעוטות ולזקנים. מקורו בדרך כלל קרע ורידים מגשרים, ולעיתים עורקים. הוא שכיח יותר במבוגרים, כי הצטמקות המוח ומתיחת הוורידים הופכות אותם לרגישים יותר לקרע. הפרוגנוזה טובה פחות מזו של דימום אפידוראלי, גם אם הפצוע פונה במהירות.
  • דימום סאב-ארכנואידלי: הנפוץ ביותר, בכל גיל. מקורו עורקי או ורידי, לרוב אין צורך בהתערבות ניתוחית, והפרוגנוזה תלויה בפגיעה המוחית המלווה. בניגוד לשני האחרים אין בו אפקט מסה.

הפרק מדגיש שהסימנים והסימפטומים של הדימומים עלולים לחפוף, ולכן קשה לאבחנם במדויק בשלב טרום בית החולים.

הערכה. ממצאים מחשידים לפגיעת ראש כוללים סימני חבלה בפנים או בקרקפת, אובדן הכרה, סימנים נוירולוגיים או חסרים פוקאליים כמו שיתוק, תגובה איטית, בלבול, פרכוס מוקדי או כללי, דיבור משובש או איטי, וצחוק או בכי מוגזמים או לא תואמים. חלק ניכר מפגיעות הראש הקהות מתאפיין בהופעה מאוחרת של תסמינים, אחרי בדיקה ראשונית תקינה או עם ממצאים מינימליים. לכן יש לשמור על אינדקס חשד גבוה לפגיעת ראש חמורה גם כשההסתמנות הראשונית תקינה או עם תסמינים קלים. בפציעה חודרת אין לבצע אקספלורציה של הגולגולת, כי שברים קטנים מהעצם עלולים לזוז וליצור נזק שניוני רב.

הפרוטוקול. בפצועים עם חשד לחבלת ראש, ורק אחרי שהפציעות המסכנות חיים טופלו, יש לנטר ולעקוב אחר שישה פרמטרים:

  • ירידה במצב ההכרה, לפי שינוי ב-GCS ולפי שינוי ב-AVPU
  • האישונים: הרחבה או היצרות, תגובה לאור ותנועתיות
  • שמירה על לחץ דם סיסטולי מעל 90 מ״מ כספית
  • שמירה על רוויון חמצן מעל 90%
  • מניעת היפותרמיה
  • שמירה על PCO2 בין 35 עד 40

מה זה אומר לנו

הפסקאות הבאות הן פרשנות שלנו ולא טענות של הפרק.

אפשר לקרוא את הפרק כשרשרת אחת: בשדה אי אפשר לטפל בנזק הראשוני, ולכן העבודה היא על מה שמחמיר אותו אחר כך. הפרוטוקול של ששת הפרמטרים נראה כרשימת בדיקה לשמירה על מה שהמוח תלוי בו, זילוח וחמצון, לצד צעדים שלא מוסיפים נזק. מכאן שגם דברים שנראים שוליים, כמו לחץ של צווארון או קיבוע טובוס, שייכים לטיפול בפצוע הראש.

פציעת ראש טראומטית: משמעות להכשרה ותרגול

בהקשר של הכשרה וסימולציה, תרחיש של פצוע ראש מתאים לתרגול חשד גבוה גם כשהבדיקה הראשונית תקינה, ולתרגול הניטור החוזר ונשנה של הכרה ואישונים. כדאי לתרגל גם את הקשר בין דימום לשאר הפציעות, כי הפרק מציג את ההלם התת-נפחי כגורם שמחמיר את הפגיעה המוחית.

מבוסס על: ספר הטראומה והרפואה המבצעית (01.2026), פרק 11, פציעות ראש טראומטיות, עמודים 182 עד 198