מהספר
פרק 10 בספר הטראומה והרפואה המבצעית עוסק בהשגת גישה למחזור הדם. הגישה הרווחת בעולם היא ורידית פריפרית, והפרק מגדיר מתי עוברים לגישה חליפית ובעדיפות תוך-גרמית. העיקרון החוזר לאורכו: אין לעכב פינוי לצורך השגת גישה וסקולרית.

הפרק עודכן בתאריך 23/12/2021. בין עיקרי העדכון נכתב כי אינדוקציה לאינטובציה, כאשר היא נדרשת, היא התוויה מוחלטת להשגת גישה למחזור הדם.
הקדמה ורקע (פרק 10, עמוד 161)
לפי הפרק, חלק מהטיפולים בנפגע טראומה דורשים גישה וסקולרית, בדגש על החייאת מוצרי דם במסגרת החייאת בקרת נזקים. אחוזי ההצלחה בגישה ורידית פריפרית משתנים ותלויים בגורמים רבים, ביניהם מאפייני הפצוע, מאפייני הפציעה, מיומנות המטפל והמתאר. כשיש קושי, יש מקום לשקול מעבר לגישה חליפית.
הפרק מזכיר שמלבד הזמן שמוקדש לפעולה קיימים סיבוכים אפשריים, כגון חשיפה למחטים מזוהמות ופגיעות וסקולריות. הגישה תושג לכל המוקדם בסקר ההחייאה, ולרוב בהמתנה או בזמן הפינוי. ההתוויות מחולקות להתוויות מוחלטות ויחסיות, והפרק סוקר את האפשרויות הקיימות בצה"ל להשגת גישה חליפית ואת הבחירה ביניהן.
סדר הניסיונות להשגת גישה למחזור הדם (עמוד 163)
- יש לוודא שאכן יש צורך בגישה וסקולרית, ולא לעכב פינוי.
- כשיש התוויה מוחלטת ומטפל בכיר במקום, עד שני ניסיונות לגישה ורידית פריפרית יבוצעו על ידי החובשים. אם המטפל הבכיר פנוי, הניסיונות יבוצעו על ידו.
- מטפל בכיר רשאי לנסות עד פעמיים. חובש שהגיע ללא מטפל בכיר יבצע עד שני ניסיונות. כלל הניסיונות לאותו פצוע לא יעלו על ארבעה.
- כשקיים מכשיר US ומטפל המיומן בשימוש בו, יש להיעזר בו לאחר כישלון של שני ניסיונות בלעדיו.
- לאחר ארבעה כישלונות יש לעבור לגישה חליפית, בעדיפות תוך-גרמית. גם מטפל בכיר שמתרשם שלא יוכל להשיג גישה פריפרית רשאי להתקדם לגישה חליפית, בעדיפות תוך-גרמית.
- עירוי מרכזי יותקן כשנכשלו ניסיונות עירוי פריפרי או תוך-גרמי, או כשיש התוויה מיוחדת לו, ויבוצע על ידי רופא המיומן לכך בלבד.
וריד ג'וגולרי חיצוני (עמודים 163 עד 165)
הפרק מתאר את הוריד הג'וגולרי החיצוני כוריד פריפרי גדול ונגיש יחסית, בייחוד למטפל המיומן בכך. התוויות הנגד המוחלטות: כישלון בגישה לווריד הקונטראלטרלי שהוביל להמטומה מקומית, וחשד גבוה לפגיעת עמש"צ, שבו יש להימנע מתנוחת טרנדלנבורג ומניפולציה מיותרת של הצוואר.
- הציוד: הציוד הסטנדרטי להתקנת עירוי בווריד פריפרי ומזרק 10 מ"ל.
- תנוחה: הפצוע שוכב כשראשו נמוך משאר הגוף, בתנוחת טרנדלנבורג, שמסייעת למילוי הוריד ולהבלטתו. הראש מופנה לצד הנגדי לצד ההחדרה.
- איתור: הוריד נע מזווית הלסת אל הקלביקולה וחוצה את שריר ה-SCM כ-5 ס"מ מעל הקלביקולה. המקום מחוטא באמצעות ספונג'טה.
- הבלטה: חסם ורידי מקומי באצבע של היד הלא דומיננטית, בלחץ מעל הקלביקולה. אין להניח חסם ורידים. הוריד נייד, ולכן מבצעים מתיחה באגודל ומקבעים אותו היטב.
- החדרה: הונפלון מוחדר פרוקסימלית ככל האפשר כדי להימנע מפסגת הריאה, בעדיפות למחצית הפרוקסימלית של מהלך הוריד. הווריד שטחי, ולכן הזווית היא 10 עד 25 מעלות. אפשר להחדיר עם מזרק 10 מ"ל מחובר ולשאוב תוך כדי החדרה כדי לוודא מיקום.
- קיבוע: הונפלון מקובע בלויקופלסט, בלי קיבוע היקפי סביב הצוואר. מחברים סט נוזלים שטוף ומקבעים את הצינור בנקודה נוספת כדי למנוע מתיחה. אם ההונפלון משמש רק למתן תרופה, מומלץ לשטוף קודם בסיילין.
- כישלון: בכישלון בהחדרה, או בשליפה והיווצרות המטומה מקומית, מוציאים את ההונפלון ומפעילים לחץ כחמש דקות. אין לנסות החדרה נוספת בווריד זה או בווריד הנגדי.
עירוי תוך-גרמי (עמודים 165 עד 170)
היתרונות לפי הפרק: אחוזי הצלחה גבוהים בהשגת גישה וסקולרית, מהירות ביצוע, ואפשרות להזליף את כלל מוצרי הדם והתרופות.
- התוויות נגד מוחלטות: שבר בעצם, זיהום במקום ההחדרה ופגיעת עצם פרוקסימלית לאזור ההחדרה בגפה.
- התווית נגד יחסית: מחלת עצם, Osteoporosis או Osteogenesis Imperfecta.
- ילדים: יש להשתמש ב-NIO או ב-BIG ייעודי לילדים.
- מיקום ראשי: עצם השוקה הפרוקסימלית, 1 עד 2 ס"מ מדיאלית ו-1 ס"מ פרוקסימלית ל-Tibial Tuberosity.
- מיקום חלופי: אם אי אפשר בגפה התחתונה, ניתן להחדיר לראש הקדמי של עצם הזרוע. הפצוע שוכב על גבו, המרפק נוגע באלונקה וכף היד מונחת על הטבור. המבצע מניח יד אחת על אמצע הדלתואיד ויד שנייה בקו האקסילרי הקדמי, בצורת סכין, ומפגיש את האגודלים במרכז וממשש כלפי מעלה עד ה-Greater Tuberosity. זהו אתר ההזרקה.
סדר הפעולות במכשיר NIO (עמודים 167 עד 170)
- מזהים את מקום ההחדרה ומסמנים אותו, ומנקים ומחטאים באלכוהול.
- מציבים את המכשיר ב-90 מעלות לעצם, כשהיד הלא דומיננטית אוחזת באזור האחיזה המחוספס. אין לאחוז באזור החלק, כי הוא חלק ממנגנון הפעולה ואחיזה שם תפריע לירי המחט.
- פותחים את נצרת המכשיר בסיבוב הראש כך שיהיה מקביל לכנפונים. אין חשיבות לכיוון הסיבוב.
- לוחצים בשורש כף היד הדומיננטית כשהמכשיר ניצב. ללא לחץ ב-90 מעלות מנגנון הבטיחות לא יאפשר ירי. רק שילוב של לחץ ב-90 מעלות ומשיכת הכנפונים משגר את המחט, ובמהלך כל הזמן ממשיכים להצמיד ביד הלא דומיננטית.
- אחרי הירי משחררים את גוף המכשיר בעדינות ובתנועה סיבובית מהעיגול הכחול. שולפים את המחט הפנימית בעזרת השנץ בקצה המכשיר, תוך החזקת העיגול הכחול. נותרת בעצם תעלת מתכת, והעירוי מוכן. ניתן לקבע את העיגול בלויקופלסט או במדבקת קיבוע ייעודית.
- ניתן לוודא הצלחה בשאיבה, ובחלק מהמקרים תיראה טיפת מח עצם. חוסר יכולת לשאוב מח עצם אינו מעיד על כישלון.
- לפני חיבור לנוזלים או לתרופה מזריקים בולוס של 10 מ"ל סליין. אם הרקמות הרכות סביב התעלה מתנפחות, העירוי ככל הנראה כשל ואינו יעיל. אם אין זרימה חופשית, מזריקים בולוס נוסף של 10 מ"ל סליין.
- תרופות ונוזלים ניתנים במינון זהה למינון בהזרקה תוך-ורידית. אין מגבלת כמות בנוזלים או בתרופות, ואין הגבלה במתן דם ומוצריו.
- תעלת העירוי נשלפת בבית חולים בלבד ולא בשטח. אם נשלפה בשטח, חובשים באמצעות פד גזה. המכשיר חד פעמי ואי אפשר להשתמש בו שוב אחרי ירי.
בעיות שכיחות ב-NIO (עמוד 170)
- החדרה במיקום שגוי: פתרון באיתור מדויק של המקום וסימונו לפני הצבת המכשיר.
- החלקה על פני העצם: לפי הפרק זו סיבת הכישלון המובילה ב-NIO. הפתרון הוא הצבת המכשיר בניצב למשטח העצם וייצוב היטב ביד הלא דומיננטית, במיוחד בחולים מזיעים ומדממים שעורם חלקלק.
- ללא קיבוע ב-90 מעלות לעצם, המחט תתעקם והפעולה תיכשל.
- זיהום מקומי: החדרה לעור שאינו מזוהם או פצוע, חיטוי העור לפני ההחדרה, והחדרת עירוי תוך-ורידי בהזדמנות הראשונה עם הסרת העירוי הגרמי.
- הזלפה איטית או חוסר זרימה: ברוב המקרים הסיבה היא סגירה של סינוסים ורידיים במח העצם. הפתרון הוא בולוס נוזלים ראשוני אחרי ההחדרה ובולוס נוסף במהלך ההזלפה.
לפי תוכן העניינים, הפרק כולל גם עירוי מרכזי פמורלי בטכניקת סלדינג'ר, בהתאם להוראת הדרכה 01/99.
מה זה אומר לנו
הסעיף הזה הוא פרשנות שלנו, ואינו מצוטט מהספר.
הפרק בנוי כסולם החלטות עם גבולות ברורים: גישה פריפרית קודם, מספר מוגבל של ניסיונות, מעבר לתוך-גרמי כשהניסיונות נכשלים, ועירוי מרכזי רק כמוצא אחרון ורק על ידי רופא. נראה שהמטרה היא למנוע שני כשלים. האחד הוא התעקשות על ניסיונות חוזרים שמעכבת פינוי, והשני הוא מעבר מהיר מדי לשיטה פולשנית יותר.
בהכשרה, המשמעות היא שלא מספיק ללמד את הטכניקה. צריך לתרגל גם את ההחלטה מתי להפסיק ולעבור לשיטה אחרת. בפעולות הידניות, הפרק מצביע על נקודות שאפשר לתרגל בסימולציה: הצבה בזווית ישרה, ייצוב המכשיר ביד הלא דומיננטית, ובדיקת תקינות העירוי בבולוס סליין לפני חיבור נוזלים או תרופה. מכיוון שהחלקה על העצם מוגדרת בפרק כסיבת הכישלון המובילה ב-NIO, כדאי לתרגל במיוחד את הייצוב על עור רטוב וחלקלק.
התפתחויות בתחום הרפואה המבצעית, כמו פיתוחי גישה וסקולרית אוטונומית, ממחישות את המאמץ להתגבר על קשיי החדרת עירוי בתנאי עקה ולקצר את הזמן הנדרש להחייאת נוזלים ודם.
מבוסס על: ספר הטראומה והרפואה המבצעית (01.2026), פרק 10, השגת גישה למחזור הדם, עמודים 159, 160, 161, 163 עד 181.