מהספר
פרק 12 בספר הטראומה והרפואה המבצעית עוסק בעקרונות הטיפול במתאר טרום בית החולים בעת פציעות שריר-שלד. לפי הפרק, פציעות אלה לרוב אינן מסכנות חיים, למעט שברים באגן ובירך, אך הן עלולות לסכן את הגפה ולהותיר נכות. הטיפול המוחלט ניתן בבית החולים, ובשטח המטרה היא לצמצם סכנה לחיים ולגפה ולמנוע נכות עתידית.

עקרונות טיפול בפציעות שריר-שלד בשטח
רקע ומשמעות (עמוד 202)
- פציעות שריר ושלד מהוות כ-85% מהפציעות עקב חבלות קהות וכ-50% מהפציעות במתאר קרב.
- הספר מציין שבעשור האחרון לא אירע מקרה תמותה אחד כתוצאה מפציעות שריר ושלד מבודדות בקרב חיילי צה"ל ונפגעים שטופלו על ידי כוחות צה"ל. עם זאת, פציעות אלה לעיתים מלוות בנכות ובפגיעה משמעותית באיכות החיים.
- מרבית הפציעות נגרמות במנגנון של פגיעה באנרגיה גבוהה, והיארעות הפגיעה הרב-מערכתית, כולל בבית החזה, בבטן ובאגן, גבוהה.
- פציעה בעצם ארוכה עלולה להיות התלונה העיקרית של הנפגע ובולטת לעין. לכן הספר מורה לבדוק את הנפגע באופן מערכתי, כדי לא לפספס פגיעות המאיימות על נתיב האוויר, הנשימה ומחזור הדם.
- בפציעות אגן קיימת סכנה המודינמית משמעותית עקב אובדן דם אפשרי. העקרונות המרכזיים הם הפחתת הדימום באמצעות קיבוע וייצוב, והחזר נפח.
- קיבוע בכלל פציעות השריר והשלד מסייע בהפחתת הכאב ועשוי למנוע פגיעה במערכת העצבים וכלי הדם בגפה.
אבחנה (עמוד 204)
- נדרשת הפשטה מלאה של הפצוע, הפיכתו תוך שמירה על עמוד השדרה ככל הניתן, ובדיקה קפדנית מכף רגל ועד ראש.
- בכל גפה מתבוננים תחילה בפצעים, בעיוותי צורה, בנפיחות, בשטפי דם, בשינוי צבע ובזילוח הדם.
- לאחר ההתבוננות מבצעים בדיקה נוירו-וסקולרית: מישוש דפקים פריפריים, הערכת מילוי קפילרי, תחושה דיסטלית וכוח מוטורי. את הבדיקה יש לתעד באופן מדויק לצורך השוואה בהמשך.
- אם לא נמצא ממצא חריג, משלימים מישוש של הגפה לאורכה. אין צורך להפיק חריקות (crepitus) במיוחד ולהכאיב לפצוע.
- מומלץ לצלם תמונה של הפציעה לצורך התייעצות ומעקב.
טיפול בשברים ובפריקות (עמוד 204)
- הטיפול המיידי מתבצע לפי הסכמה האחודה וקדימויות הטיפול הידועות. פציעות שריר ושלד עם דימום פעיל נעצרות בלחץ ישיר, בעדיפות ראשונה, או בלחץ עקיף.
- הטיפול הדפיניטיבי בבית החולים כולל החזרה וצמצום (Reduction) וקיבוע מוחלט (Fixation), לרוב בדרג ב' או בבית החולים על ידי אורתופדים.
- במתאר טרום בית החולים הפציעות עוברות קיבוע יחסי בסד (Splinting). לא תתבצע רדוקציה אלא על ידי אורתופד או בייעוץ ישיר שלו, כי הפעולה אינה פשוטה ועלולה לגרום לסיבוכים או להחמיר את הפגיעה.
- יש להימנע מהחזרת עצמות או מפרקים למקום, ולקבע את הגפה כפי שהיא, בעדיפות בסד ייעודי כגון SAM Splint.
- קיבועי מערכת השריר והשלד מתבצעים בסקר השניוני, למעט שברים באגן ובירך שמטפלים בהם כבר בסקר הראשוני ובסקר ההחייאה.
- לקיבוע הזמני עצמו יש השפעה מפחיתת כאב, כי חלקי העצם אינם זזים ואינם מגרים את סיבי העצבים בשכבת הפריאוסט. את הטיפול בכאב משלימים לפי פרק הטיפול בכאב.
שברים פתוחים (עמוד 205)
- שבר פתוח הוא שבר שבו נפגעה שלמות העור או אחד מחללי הגוף, ומקטע העצם נחשף לסביבה החיצונית. שברים כאלה נוטים להזדהם. בספרות מקובל לחלק אותם לפי קלסיפיקציית גוסטילו.
- הפציעות מרשימות ועלולות להסיח את הדעת מפציעות חמורות יותר המסכנות חיים באופן מיידי. לכן, אלא אם הפציעה מלווה בדימום משמעותי, הטיפול מבוצע במהלך הסקר השניוני.
- שטיפה: מוציאים לכלוך גס ושוטפים בשפע בלפחות 2 ליטר של נוזל סטרילי, כגון הרטמן או סליין, ישירות על הפציעה. אין לנסות להכניס צינורית לתוך הפצע.
- לאחר השטיפה חובשים בתחבושת לחה ונקייה, כגון תחבושת בטן, תחבושת אישית או פדי גזה הספוגים בתמיסת הרטמן או סליין, ומקבעים את הגפה.
- משלימים טיפול נגד זיהומים לפי פרק האנטיביוטיקה ומטפלים בכאב לפי פרק הטיפול בכאב.
- איחור בטיפול של יותר משלוש שעות מהווה גורם סיכון משמעותי לזיהום באתר הפציעה.
- אין צורך להניח חסם עורקים על גפה עם שבר פתוח שאינו מדמם.
קטיעות ופציעות נוספות (עמוד 205)
- בכל קטיעת גפה, מלאה או חלקית, יש להניח חסם עורקים גם אם לא נצפה דימום פעיל.
- את הגדם שוטפים וחובשים כמתואר. בקטיעה חלקית מקבעים את החלק הקטוע כדי למנוע נזק נוסף.
- בקטיעה מלאה, אם החלק הקטוע נמצא, מפנים אותו יחד עם הפצוע, בעדיפות למרכז טראומה (Level 1). שומרים עליו בשטיפה בנוזל סטרילי, בשקית ניילון אטומה ובקירור במיכל עם קרח, ללא מגע ישיר של הקרח עם הרקמה.
- יש להקפיד על טיפול אנטיביוטי, כי הספר קובע שקטיעה שקולה לשבר פתוח.
- פציעת שמלות (degloving), שבה העור מופשט מן הגפה, צריכה להיחבש בסביבה לחה ונקייה.
- גם פציעות אלה עלולות להסיח את הדעת מפציעות דחופות אחרות, ולכן קודם מטפלים בעצירת דימומים פורצים ובפציעות מסכנות חיים לפי הסכמה האחודה בסקר הראשוני.
קדימויות פינוי (עמוד 206)
- ככלל, שברים בגפיים אינם מוגדרים דחופים לפינוי.
- כשיש חשד לפגיעה משמעותית המסכנת את הגפה, או כזו שיכולה לגרום או גרמה לדימום משמעותי, מגדירים את הנפגע כדחוף. הספר מביא ארבע דוגמאות: שבר המלווה בקיפוח המודינמי (הלם עמוק), שבר פתוח, כל שימוש בחסם עורקים, וחשד לשבר בגפה בליווי קיפוח נוירוסקולרי כפי שהוערך על ידי רופא.
סיכום הפרק (עמוד 206)
- יש לזהות פציעות עמוד שדרה צווארי, אגן וירך בסקר הראשוני. פציעות אחרות אפשר לזהות בסקר השניוני.
- בפציעות אגן מטפלים בכריכת אגן כדי למנוע דימום פוטנציאלי. שברים בירך יטופלו בהנחת סד תומס בהתאם להתוויות. בפציעות אחרות פעולות אלה לא יעכבו פינוי בשטח.
- יש לזהות ולטפל בגפיים איסכמיות כבר במתאר טרום בית החולים, בטיפול שמרני ובקיבוע.
- בשברים פתוחים חשוב למנוע זיהומים בשטיפה ובטיפול באנטיביוטיקה.
תסמונת מדור, הרקע (עמוד 207)
- המדורים האנטומיים בגוף סגורים, כך שלחצים פנימיים מוכלים בתוכם. חבלות קהות בגפה עלולות לגרום לאיסכמיה חמורה גם ללא פגיעה ישירה בכלי הדם.
- דימום, בצקת, דלקת או זיהום עשויים להעלות את הלחץ בתוך המדורים. כתוצאה מכך אספקת הדם לשריר פוחתת.
- האיסכמיה השרירית גורמת בעצמה לבצקת ולעליית לחץ נוספת, וכך נוצר מעגל אכזרי (Vicious Cycle).
מה זה אומר לנו
הסעיף הזה הוא פרשנות שלנו ואינו מצוטט מהספר.
הפרק בנוי סביב סדר עדיפויות ברור: קודם מה שמסכן חיים, ואחר כך הגפה. פרשנות סבירה היא שבהכשרה כדאי לתרגל את המעבר בין השניים. פציעה בולטת לעין, כמו שבר פתוח, מושכת תשומת לב, והספר עצמו מזהיר שהיא עלולה להסיח את הדעת.
גם הבדיקה הנוירו-וסקולרית המתועדת נראית כמיומנות מתאימה לתרגול חוזר בסימולציה. הערכה שנרשמת באופן מדויק היא הבסיס להשוואה בהמשך, ולכן שווה לבנות תרחישים שבהם התיעוד הוא חלק מהמשימה.
הפרק מבחין בין שני סוגי פעולות. יש פעולות שהוא מייעד לרופא או לאורתופד, כמו רדוקציה. ויש פעולות שמצוות הטיפול בשטח נדרש לבצע, כמו קיבוע בסד, שטיפה, חבישה והנחת חסם עורקים בקטיעה. מקרים מורכבים במיוחד של פגיעות גפיים, כמו תסמונת מעיכה וקטיעת גפה לכודה לפי ספר רפואת החילוץ, מדגישים את חשיבות התרגול המדויק של הגבולות המקצועיים הללו בשטח.
מבוסס על: ספר הטראומה והרפואה המבצעית (01.2026), פרק 12: הטיפול בפציעות שריר-שלד, עמודים 200, 202, 204 עד 217.