מהספר
פרק 7 בספר האחוד עוסק בפציעות חזה בצה״ל ובשינוי שעבר הפרוטוקול לטיפול בהן במהלך המלחמה. הפרק סוקר את הנתונים שהובילו לשינוי ואת מה שנראה בנתונים אחריו. בליבת השינוי עומדים ניקור חזה במחט וביצוע ניקוז חזה בטרום בית החולים.

רקע. לפי הפרק, פציעות חזה כרוכות בתחלואה ובתמותה משמעותיות, לרוב עקב פגיעה בכלי דם שמובילה לדימום ולהלם עמוק. במבצע צוק איתן הן היוו 16% מכלל הפציעות, ובקרב החללים מחצית נמצאו עם פציעות בחזה.
הנתונים שהובילו לשינוי. בסקירת נתוני המנפ״ץ מינואר 2010 עד אוגוסט 2023 נכללו 256 פצועים שעברו ניקוז או ניקור חזה בצה״ל. רק בשלושה מקרים מהם נרשם שיפור אובייקטיבי במדדים לאחר ההתערבות. לאור זאת כונסה בפברואר 2024 ועדת מומחים שבחנה מחדש את ההתוויות לניקור ולניקוז חזה בצה״ל במתאר טרום בית החולים.
החלטות הוועדה:
- הפסקת פרוצדורת ניקור החזה לחלוטין, בעזרת Vygon או TPAK.
- צמצום ההתוויות לניקוז חזה בפצוע שנושם עצמונית.
- קביעת תנאים מחייבים לניקוז חזה בפצוע מונשם.
ההחלטות הוטמעו בפרק הטיפול בפציעות חזה בספר הטראומה והרפואה הצבאית, שהופץ מעודכן באפריל 2024. בפרק המעודכן ניתן דגש על טיפול תומך בפציעות חזה, תוך התמקדות בזיהוי ובטיפול בהלם עמוק.
השינוי בפרק החייאה. בגרסה הקודמת של הפרק על מאמצי החייאה בפצוע המאבד סימני חיים, מפברואר 2022, הפרוטוקול כלל ניקור חזה דו צדדי עם מחט. בעדכון מאוקטובר 2024 הוצא הניקור מהפרוטוקול. החריג הוא תת קבוצה של פצוע מונשם בלחץ חיובי המאבד סימני חיים, שבו יש לשקול ניקוז חזה.
מגמות ונתונים על ביצוע ניקוז חזה לאורך הלחימה
- אחוז הפצועים עם פציעות חזה יציב לאורך המלחמה ועומד בממוצע על 23% מהפצועים. לקראת סוף התמרון ברצועת עזה, בחציון השני של 2025, נרשמה ירידה מסוימת במקביל לירידה כוללת במספר הפצועים. הפרק מציין שייתכן שמנגנון הפציעה בשילוב ירידה בעצימות הלחימה תורמים לכך.
- משנת 2018 עד 2023 אחוז הפצועים שעברו ניקוז חזה היה יציב סביב 2.5%. בשנת 2023 מספר הפרוצדורות האבסולוטי עלה ברבעון האחרון, והפרק מסביר זאת בתחילת המלחמה, בעוד שהאחוז נותר דומה לשנים הקודמות.
- בתחילת המלחמה, ברבעון האחרון של 2023 וברבעון הראשון של 2024, האחוז נשאר סביב 2.5%. אחרי השינוי בפרוטוקול באפריל 2024 חלה ירידה משמעותית: בשנת 2024 עמד האחוז על 0.5%, בשנת 2025 הוא היה נמוך מ-0.1%, ומהרבעון השני של 2025 הוא עומד על 0%.
- בנתונים שכוללים גם את מי שהוגדרו KIA, כלומר נהרגו לפני ההגעה לבית החולים, אחוז הפצועים שעברו ניקוז חזה מעט גבוה יותר. גם שם נצפתה ירידה בשנים 2024 ו-2025, כביטוי לשינוי בפרק מאמצי ההחייאה בפצוע המאבד סימני חיים.
- בבחינת נסיבות המוות לאחר השינוי בהתוויה לא זוהו מקרים שבהם חזה אוויר בלחץ נקבע כסיבת המוות.
חללים שסווגו KIA או DOA. אלה חללים שמותם נקבע בשטח או בעת ההגעה לחדר הטראומה, בשונה מחללים שהגיעו בחיים, התאשפזו ומתו במהלך האשפוז. עד אפריל 2024 כ-18% מהם עברו ניקור חזה במחט, כ-6.5% עברו ניקוז חזה וכ-20% עברו אחת מהפרוצדורות. החל ממאי 2024 ירדה משמעותית שכיחות הניקור, אך לא שכיחות הניקוז. החל מאוקטובר 2024 ירדו משמעותית שתי הפרוצדורות, ובשנת 2025 ירד הניקוז ל-0% בקבוצה זו. הפרק מגדיר זאת כהשפעה משולבת של שינוי הפרוטוקול להתערבות בפציעות חזה ושל פרוטוקול סיום מאמצי ההחייאה.
פרוצדורות נוספות בפצועים שעברו ניקוז חזה. לפי הפרק, ביצוע פרוצדורות נוספות בפצועים אלה שכיח ומשקף את חומרת הפציעה ואת מורכבות הטיפול: 74% מהפצועים שעברו ניקוז חזה טופלו גם בדם מלא, בקרב 44% היו גם פציעות גפיים שהצריכו חסם עורקים, ובקרב 16% הייתה פציעה משולבת בנשימה שהצריכה השגת נתיב אוויר דפניטיבי, כאשר לעיתים ניקוז החזה נלווה להנשמה בלחץ חיובי. לפי הפרק, צמצום ההתוויות לניקוז חזה מפנה זמן לפרוצדורות אחרות שיכולות להיות מצילות חיים, ומונע עיכוב מיותר בפינוי.
מה זה אומר לנו
הפסקה הזו היא פרשנות שלנו ואינה חלק מהפרק. הנתונים המוצגים הם נתוני מעקב תיאוריים, ולכן קשה להפריד בין השפעת שינוי הפרוטוקול לבין גורמים נוספים, כגון שינויים בעצימות הלחימה. הפרק עצמו מציג את הירידה בקרב חללים כהשפעה משולבת של שני שינויים בפרוטוקול. המסר המעשי הבולט נוגע לסדר עדיפויות: הפחתת התערבויות פולשניות שהראיות לתועלתן בשטח מוגבלות מפנה משאבי קשב וזמן לטיפול בהלם עמוק ולפעולות החייאה דחופות. למדריכים ולצוותי הכשרה זו תזכורת חיונית לוודא שתרחישי האימון מיושרים לפי עדכוני הפרוטוקול האחרונים ולא לפי תרגולות עבר.
מבוסס על: הספר האחוד (30.12.2025), פרק 7: פציעות חזה, עמודים 50 עד 54