מי שמכשיר צוותים לניהול נתיב אוויר מלמד אותם גם להשתמש בעזרים. בוגי גומי-אלסטי (GEB) הוא מוליך שמשמש לשיפור שיעורי ההצלחה באינטובציות קשות. השאלה היא אם היתרון הזה נשמר כשהמבצע עובד בציוד מגן אישי (PPE), עם ברדס, חליפה וכפפות. מחקר שנערך בשטח אימון בסימולציה של חיל הרפואה בצה"ל בדק אם GEB מקצר את הזמן ומפחית את מספר הניסיונות עד אינטובציה בציוד מגן אישי מוצלחת בתנאים האלה.

מהמחקר
המחקר היה מוצלב ואקראי. השתתפו 27 רופאים צבאיים ו-23 פרמדיקים. כל משתתף ביצע אינטובציה דרך הפה על מדמה AirMan, גם עם מוליך חצי-קשיח וגם עם GEB. בשני המצבים לבשו המשתתפים ברדס פעיל, חליפה ספוגת פחם וכפפות מגומי בוטיל.
הגדרת הצלחה: שליטה בנתיב האוויר נחשבה מוצלחת אם "הריאות" של המדמה התרחבו באוורור בשקית. שלושה ניסיונות כושלים, או פעולה שנמשכה מעל 60 שניות, נחשבו כשל.
התוצאות עם GEB, לעומת מוליך חצי-קשיח:
- שיעור הצלחה: 82% לעומת 100% (p = 0.002).
- מספר ניסיונות: 1.4 ± 0.7 לעומת 1.0 ± 0.2 (p = 0.005).
- זמן עד שליטה בנתיב האוויר: 43.6 ± 14.6 שניות לעומת 23.1 ± 10.5 שניות (p < 0.001).
החוקרים בדקו גם את הקשר בין הערכה עצמית של מיומנות לבין הצלחה. משתתפים שהעריכו גבוה את מיומנותם בניהול נתיב אוויר בעזרת GEB נזקקו לפחות ניסיונות לאינטובציה מוצלחת עם GEB מאלה שהעריכו אותה נמוך (1.0 ± 0.0 לעומת 1.4 ± 0.8, p = 0.001), אך לא לפחות זמן.
מה זה אומר לנו
מסקנת החוקרים: בלבישת ציוד מגן אישי, השימוש ב-GEB במקום מוליך חצי-קשיח לא קיצר את הזמן ולא הפחית את מספר הניסיונות הדרושים לאינטובציה מוצלחת. בפועל, עם GEB שיעור ההצלחה היה נמוך יותר, נדרשו יותר ניסיונות והזמן היה ארוך יותר.
ממצא ההערכה העצמית מוסיף נקודה למי שמכשיר: משתתפים שהעריכו גבוה את מיומנותם עם GEB הצליחו בפחות ניסיונות, אבל לא מהר יותר.
ההשוואה שנבדקה היא בין GEB למוליך חצי-קשיח, על מדמה, בערכת המגן שתוארה למעלה.
בהקשר הישראלי
המחקר נערך בשטח אימון בסימולציה של חיל הרפואה בצה"ל, עם רופאים צבאיים ופרמדיקים. ממצאי מחקר יחיד בסימולציה אינם מחליפים את ההנחיות הרשמיות לגבי עזרים לנתיב אוויר באימון ובציוד.
מבוסס על: Intubation using the gum-elastic bougie while wearing personal protective equipment, American journal of disaster medicine, 2020.