מהספר
נספחי פרק 1 בספר הטראומה והרפואה המבצעית (עדכון ינואר 2026) מציגים רקע וסקירת ספרות לסכמת הטיפול בפצוע טראומה בשדה. הטענה המרכזית בהם היא שהחייאת נפח מוקדמת בסקר הראשוני, כלומר הקדמת C בטיפול בפצוע טראומה ומעבר מרצף ABC לרצף CAB, מתבססת על עבודות ראשונות התומכות בהקדמת שלב ה-C על פני שלבים A ו-B בפצועים עם דימום משמעותי והלם המודינמי. בנספח ב' מוצגים נתוני רשם הטראומה הצה״לי מהמהלך הקרקעי במלחמת חרבות ברזל.

הרקע לסכמות הקיימות. לפי הנספח, סכמת MARCH מסדרת את הטיפול כך: עצירת דימום פורץ, אבטחת נתיב אוויר ונשימה, מתן מוצרי דם והתייחסות למניעת היפותרמיה ופגיעות ראש. בהנחיות לטיפול טקטי בפצוע במתאר אזרחי מודגש הצורך בהפסקת דימומים כבר בשלב ה-Direct Threat, באמצעות חסמי עורקים וחבישות לוחצות. הן מציעות מודלים כמו MARCH או ABCDE-X, שנותנים עדיפות לעצירת דימום פורץ לפני ניהול נתיב אוויר ונשימה. במהדורה הצבאית התשיעית של אחת הסכמות הנפוצות בעולם הסקר הראשוני מבוסס על XABCDE, ושם ה-X מתייחס לעצירת דימום בלבד, ולא למתן מוצרי דם או להחייאה מתקדמת. הנספח מציין שפרוטוקול ATLS של ועדת הטראומה של הקולג' האמריקאי לכירורגים עושה שימוש בסדר נתיב אוויר, נשימה, מחזור דם (ABC), ושהראיות לגישה זו מתבססות על קונצנזוס מומחים, עם מעט מאוד ספרות מדעית התומכת ביישום הקליני של סדר ההתערבויות.
דימום כגורם מוות. לפי הספר, הגורם מספר אחת למוות בן מניעה מטראומה בשדה הקרב הוא דימום. במחקרו של איסטרידג׳, במעל 90% ממקרי המוות בני המניעה דימום נמצא כסיבת המוות. הדבר נכון גם לטראומה במתאר אזרחי, בשיעורים מעט נמוכים יותר. בעשור וחצי האחרונים פעל חיל הרפואה להטמיע בשדה עקרונות של בקרת החייאת נזקים: חסמי עורקים מסוג CAT, טיפול בהקסקפרון ובפלזמה, ולבסוף דם מלא. ההטמעה התחילה בצוותים אוויריים, המשיכה לצוותי אמבולנסים בגזרות נקודתיות, והגיעה לגזרות הלחימה עד דרג הלבנה הגדודית.
הקדמת C בהחייאה קרדיאלית. הנספח מצביע על מעבר דומה בעולם ההחייאה הקרדיאלית, מעדיפות ראשונה לנתיב האוויר לגישת first Circulation. במחקר במודל של פרפור חדרים בחזירים הושוותה גישת עיסויים רציפים ללא הנשמות לגישת 30:2. שיעור ההישרדות ללא פגיעה נוירולוגית לאחר 24 שעות היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת העיסויים הרציפים: 70% לעומת 42% (p=0.025).
דחיית ההתערבות בנתיב האוויר. לפי הספר, בפצועי טראומה דחיית האינטובציה ככל האפשר מסייעת להימנע מההשפעות המזיקות של סדציה והנשמה בלחץ חיובי. הדחייה מלווה בלחץ ישיר, חסמי עורקים, Packing ומתן מוקדם של מוצרי דם, תוך שמירה על עקרונות Permissive hypotension. התערבות מוקדמת בנתיב האוויר, ובפרט הנשמה בלחץ חיובי, עלולה לפגוע בהחזר הוורידי, להחמיר הלם היפוולמי ולהפחית את שיעורי ההישרדות. המחקרים שהספר מביא בנושא:
- מחקר פרוספקטיבי תצפיתי גדול של Cobas וחב׳, שכלל 1320 מטופלים שעברו התערבות דחופה בנתיב האוויר על ידי מרדים בחדר טראומה. לא נמצא הבדל בתמותה בין מי שעברו אינטובציה שכשלה בטרום בית החולים וטופלו בהנשמה במסכה או באמצעים אחרים, לבין מי שעברו אינטובציה מוצלחת בטרום בית החולים. במחקר על פצועי צה״ל בין 2006 ל-2018 במתאר טרום בית החולים דווחו ממצאים דומים.
- מחקר רטרוספקטיבי משנת 2018 שכלל 66 פצועים היפוטנסיביים שעברו אינטובציה. 75% מהם חוו ירידה נוספת בלחץ הדם לאחר האינטובציה. התמותה הייתה גבוהה במיוחד בקרב מי שעברו אינטובציה לפני מתן דם: 78% לעומת 50%. מטופלים שפיתחו Post-intubation hypotension (PIH) נמצאו עם תמותה גבוהה יותר מאלו שלא פיתחו אותו.
- Hudson וחב׳ סיכמו שאינטובציה והנשמה בלחץ חיובי לפצוע מדמם משמעה ״לטפל בבעיה של C עם פתרון של A״.
מתן מוקדם של נפח ומוצרי דם. הספר מציג כמה מחקרים בנושא:
- מחקר קוהורט רטרוספקטיבי בקרב 502 פצועים אמריקאים שפונו אווירית באפגניסטן. התמותה בתוך 24 שעות הייתה נמוכה יותר באופן מובהק בקרב מי שקיבלו דם בשטח: 5% לעומת 19%. גם התמותה לאחר 30 יום הייתה נמוכה יותר: 11% לעומת 23%. בניתוח רב-משתני מתן דם מוקדם הוריד את הסיכון לתמותה (HR 0.26 ל-24 שעות).
- מחקר פרוספקטיבי של Ritondale וחב׳ משנת 2024, בפצועים עם דימום חמור והלם המורגי בשלב הקדם בית חולים. נכללו 93 מטופלים: 62 טופלו בפרוטוקול ABC-X, שכלל מתן מוקדם של שתי מנות דם, TXA וסידן כחלק משלב ה-X, ו-31 טופלו לפי גישת ABC המקובלת. תמותה בקבוצת ה-ABC-X: 13% לעומת 47% (p<0.001). בקבוצה זו נמדדו גם לחץ דם גבוה יותר ו-GCS טוב יותר בהגעה לבית החולים. בניתוח רב-משתני מתן קדימות להחייאת נפח בשטח היה קשור באופן עצמאי לירידה בתמותה (OR 0.15, רווח סמך 95% מ-0.04 עד 0.54).
- מחקר פרוספקטיבי רב-מרכזי של EAST, שכלל 278 פצועים עם לחץ דם סיסטולי מתחת ל-90 מ״מ כספית. מתן קדימות להחייאת נפח במוצרי דם (CAB) לפני אינטובציה היה קשור לירידה חדה בתמותה. תמותה ב-24 שעות: 11% בקבוצת ה-CAB לעומת 69% בקבוצת ה-ABC. בקבוצת ה-CAB היו פחות מקרים של דום לב שנדרשה בהם החייאה, ולחץ הדם הסיסטולי לאחר האינטובציה היה גבוה יותר באופן משמעותי.
- קונצנזוס מומחים של החברה העולמית לכירורגיה דחופה (WSES) ערך מטה-אנליזה של 6 עבודות (N=11,855). נמצאה עלייה מובהקת בתמותה בקרב מטופלים מדממים שטופלו בגישת ABC לעומת CAB (pooled OR: 3.65, רווח סמך 95% מ-1.74 עד 7.65). גובשו שתי המלצות: להעדיף שליטה בדימום ומתן נפח על פני אינטובציה, ולהתאים את הפרוטוקולים בטרום בית החולים ובחדרי המיון למיקוד בהחייאת בקרת נזקים מוקדמת ולהגבלת התערבויות לא הכרחיות בנתיב האוויר בפצועים עם דימום משמעותי.
נתוני רשם הטראומה הצה״לי (נספח ב׳). הניתוח כלל את כלל פצועי צה״ל שנפגעו במהלך המהלך הקרקעי במלחמת חרבות ברזל (27 באוקטובר 2023 עד 30 בנובמבר 2024). מטרתו הייתה להעריך את השפעת עדכוני ההנחיות בספר על הטיפול בנתיב האוויר ועל דה-קומפרסיה של בית החזה. הנתונים סווגו לארבע תקופות עוקבות במהלך השנה שלאחר עדכון ההנחיות, ונבחנו מגמות באינטובציה, בקריקוטירואידוטומיה ובפרוצדורות דקומפרסיה טרום-אשפוזיות. נכללו 3,984 פצועים, ומאפייני הפציעות ושיעורי התמותה נותרו יציבים לאורך ארבעת פרקי הזמן. נמצאה ירידה הדרגתית ומשמעותית בהתערבויות מתקדמות בנתיב האוויר (מ-3.8% ל-0.8%) ובדה-קומפרסיות חזה (מ-2.8% ל-0%), ללא שינוי בשיעור מתן מוצרי הדם (7.8%). לפי הספר, ממצאים אלו מדגימים יישום מוצלח של שינויי פרוטוקול קליניים בזמן לחימה פעילה, ומשקפים שינוי תפיסתי לטובת קדימות להחייאת נפח מוקדמת באמצעות מוצרי דם כבר בשלבים הראשוניים של הערכת הפצוע.
עדכוני גרסאות קודמות (נספח ג׳). גרסת 2023 עדכנה את סדר הפעולות בסקר ההחייאה, לתעדוף השגת גישה וסקולרית ומתן נפח בפצועים בהלם עמוק.
מה זה אומר לנו
הפרשנות שלהלן שלנו, ואינה חלק מהספר. הספר עצמו מדגיש שהראיות לסדר ABC הקלאסי מבוססות בעיקר על קונצנזוס מומחים. לכן מוצדק לראות בהקדמת ה-C שינוי בהעדפה הקלינית שנבנה על מחקרים עדכניים, ולא ביטול של טיפול בנתיב האוויר. חלק מהמחקרים שהספר מצטט הם רטרוספקטיביים או תצפיתיים, ולכן כדאי לקרוא את גודל ההבדלים ביניהם בזהירות. עם זאת, המגמה עקבית בין מחקרים, ובתוכם מטה-אנליזה אחת.
המשמעות של הקדמת C בטיפול בפצוע טראומה בהכשרה ובשטח
בהכשרה ובסימולציה, המשמעות היא לתרגל את סדר הקדימויות עצמו: עצירת דימום, השגת גישה וסקולרית ונפח מוקדם, ורק אחר כך שיקול מושכל של התערבות בנתיב האוויר. נתוני הרשם הצה״לי מראים ששינוי כזה ניתן להטמעה בשטח, ושיעור ההתערבויות המתקדמות בנתיב האוויר ירד לצדו של מתן מוצרי דם יציב.
מבוסס על: ספר הטראומה והרפואה המבצעית (01.2026), פרק 1, נספחים, עמודים 12 עד 17