מהידיעה
לפי ידיעה שפרסם EMS1, זהו החלק השלישי והאחרון בסדרה על הצד האנושי של EMS. הסדרה טוענת ששחיקה, תחלופה גבוהה ומורל נמוך אינם רק בעיות לפתרון. הם תסמינים ותוצאות של המערכות הקיימות. החלק הזה עוסק ברמת השינוי הארגוני.

לפי הידיעה, החלק הראשון עסק ביסוד של מנהיגות, מערכת התקשורת. החלק השני עסק במערכת המנהיגות ובפרקטיקות שמעצבות את חוויית העובדים בארגון. החלק השלישי שואל איזה ארגון רוצים ליצור, ובוחן את המערכות שמעצבות סד"כ, לוחות זמנים, תרבות, כספים, פיתוח וחוויית העובד. המטרה, כך נכתב, אינה להתעלם מהאתגרים של היום אלא להפסיק להניח שדרך העבודה הנוכחית היא היחידה האפשרית.
הידיעה מתארת את מערכת ה-EMS בארצות הברית כמערכת שנולדה בשנות החמישים, כתגובה לצורך לפנות במהירות מרבית נפגעי תאונות דרכים במהירות גבוהה בכבישים המהירים החדשים. לפי הכתוב, המערכת תוכננה לצורך הזה ולא בהכרח כדי לתמוך בקיימות ארוכת טווח של כוח האדם והארגונים שישרתו בה. כשהדרישות מ-EMS השתנו, המערכת המשיכה להתרחב ולקלוט תפקידים ואחריות חדשים, אך בלי שעיצוב דרך פעולתה נבחן מחדש.
הכותבים מציינים שאנשי EMS הפכו למומחים בהתמודדות עם המשאבים הקיימים. התושייה הזו הייתה הכרחית להישרדות, אך היא עלולה להקשות על דמיון דרך פעולה אחרת. כדי להמחיש שדבר נפוץ אינו בהכרח קבוע, הם מביאים את המעבר מקלטות קסטות לתקליטורי CD: ממציאי ה-CD לא ניסו לתקן את הקסטה, אלא יצרו מערכת חדשה שהייתה טובה מספיק כדי שגם חובבי הקסטות עברו אליה.
הדוגמה המרכזית בידיעה היא שירות ה-EMS של העיר פיטסבורג (Pittsburgh Bureau of EMS) בהנהגת ראשת השירות אמרה גילכריסט. כשנכנסה לתפקיד, השירות סבל מבעיות סד"כ, והמורל ירד משום שלעובדים לא היה איזון טוב בין עבודה לחיים. במקום לנסות רק לתקן את הבעיה, היא שאלה מה רוצים ליצור ואילו תוצאות מחויבים להן, ואיזו מערכת תפיק אותן.
לפי הידיעה, גילכריסט ביקשה לשנות את הדרך שבה השירות מגייס, מפתח ושומר על כוח האדם. היא קיצרה את משך הזמן עד קליטת עובד חדש והקימה את Freedom House EMT Academy, תוכנית הכשרה בתשלום שמסירה חסמים כלכליים בפני מי שרוצים להיכנס לתחום. היא גם הקימה אקדמיית הכשרה מתקדמת לעובדים קיימים. היא וצוות ההנהגה ערכו ראיונות עם עובדים, הקשיבו לחששותיהם ופעלו לטיפול באתגרים שעלו.
לפי הידיעה, בפחות משנתיים הכפיל השירות פי ארבעה את קצב הגיוס ועבר ממצב של חוסר בכוח אדם לאיוש מלא לראשונה מזה 40 שנה. מאגר המרואיינים כלל יותר מ-100 מועמדים ורשימת המתנה. חלק מהמועמדים סיפרו שתמיד רצו קריירה ב-EMS, אך לא יכלו לממן לימודים.
הידיעה מציעה להתחיל מדמיון הארגון כלוח חלק. יש להניח בצד זמנית את האילוצים הרגילים: משאבים מוגבלים, התנגדות לשינוי, תהליכים קיימים והנחות לגבי מה ריאלי. משם עובדים לאחור כדי לזהות מסלולים אל היעדים.
מה זה אומר לנו
הפרשנות הבאה היא שלנו ואינה מופיעה בידיעה. הטקסט הוא מאמר דעה והנחיה ניהולית ולא מחקר. נתוני פיטסבורג מוצגים בו כסיפור הצלחה ללא פירוט שיטת המדידה, ולכן כדאי לקרוא אותם כדוגמה להשראה ולא כראיה לכך שהגישה תעבוד בכל ארגון. עם זאת, הכיוון העקרוני רלוונטי גם לצוותי רפואה מבצעית והכשרה: שחיקה וקשיי שימור כוח אדם נבחנים לא רק ברמת הפרט, אלא גם ברמת התכנון של המערכת שבתוכה הוא פועל.
לפי ידיעה שפרסם EMS1: The human side of EMS: Part 3