מהידיעה
לפי ידיעה שפרסם EMS1, פרמדיק שהחל לעבוד כרשם טראומה מתאר את התפקיד של דוח הטיפול בחולה (EMS PCR) במרשם טראומה. הכותב ממשיך לעבוד כמה משמרות באמבולנס 911. לדבריו, הוא גילה כמה מידע מהדוח נשלף על ידי הרשמים, וראה הזדמנות לצוותי EMS לשפר את התיעוד ובכך את הטיפול בטראומה.

מרשם טראומה מתחיל ברמת בית החולים. רשמים במרכזי טראומה מוכשרים לעבור על רשומות רפואיות, כולל דוחות EMS PCR, לשלוף מהן נתונים על פצועים ולהזין אותם למאגר נפרד. הם מקודדים את הפציעות שזוהו ואת הטיפול שניתן. המידע משמש ברמת בית החולים לניהול מרכז הטראומה, לשיפור ביצועים (PI) ולמניעת פגיעות (IP). הנתונים מועלים גם למרשמי טראומה ארציים ומדינתיים, לשיפור ביצועים ולמניעה ברמה גבוהה יותר ולמחקר מדעי. לפי הכותב, יש שאלות שחוזרות בתיקי טראומה, ואנשי EMS הם אלה שיכולים לענות עליהן בצורה הטובה ביותר, כי אנשי מקצוע אחרים לא רואים את זירת האירוע.
חמשת השדות המרכזיים שהכותב מציין:
- שעת האירוע. מתי הפצוע נפגע בפועל. הנתון נדרש בכל מקרה ולעיתים קרובות חסר או לא ברור. מומלץ לכתוב את שעת הפציעה בנרטיב או למלא את שדה תחילת התסמינים. גם שעה משוערת עוזרת.
- מנגנון הפציעה (MOI). איש אחר אינו רואה את הזירה, ולכן כל פרט על אופן הפציעה מועיל. לדברי הכותב, המאמץ לתעד מנגנון פציעה אינו מבוזבז לעולם.
- סיבת נפילה. נפילות הן גורם מרכזי לקריאות EMS, לאשפוזים, לפציעות משמעותיות ואפילו למוות. נפילות מתחלקות בדרך כלל לשלוש קטגוריות. נפילה מכנית היא החלקה, מעידה או הסתבכות ברגליים. אם הנפילה נבעה מבעיית שיווי משקל, סחרחורת, שכרות, כמעט עילפון או חולשה, היא לא תמיד נחשבת מכנית וייתכן שתקודד אחרת. הקטגוריה השלישית היא נפילה שלא נראתה או שסיבתה לא ידועה, כשהפצוע נמצא על הרצפה ולא יודע או לא מסוגל לומר מה הוביל לכך. כדאי לאסוף כמה שיותר פרטים על נסיבות הנפילה.
- פרטי המיקום. העיר או היישוב, סוג הרחוב (מגורים, עסקים, כביש מהיר) וסוג המבנה (בית פרטי, דירה, בית נייד, דיור מוגן, מוסד סיעודי, מסעדה, חנות, מפעל ועוד). במקום מגורים רצוי לציין גם את החדר.
- ציוד בטיחות. חגורות בטיחות, כריות אוויר, קסדות, ביגוד מגן, הגנה לעיניים ומושבי בטיחות לילדים. בחגורות, בכריות אוויר ובמושבי ילדים מועילים פרטים נוספים: חגורת אגן ו/או כתף, אילו כריות אוויר נפתחו ואיזה סוג מושב ילד היה בשימוש.
הכותב מוסיף כמה תחומים נוספים:
- תאונות דרכים. יש לתעד את סוגי הרכבים המעורבים (רכב פרטי, רכב שטח, טנדר, משאית) ואת אזורי הפגיעה ברכב (חזית, צד נוסע, צד נהג, אחור, התהפכות). חשוב לדעת אם הפצוע היה נהג או נוסע, גם אם לא תמיד ברור, ולעיתים הפצוע לא מוסר זאת מרצונו, למשל בנהיגה בשכרות. מתעדים כשהדבר ידוע.
- אופניים וקורקינטים חשמליים ורכבי שטח (OHV). שניהם תחומים של פעילות פנאי גדלה, ולכן גם של יותר פציעות ומקרי מוות. מספיק לתעד שהפצוע היה על אופניים או קורקינט חשמלי, גם בלי לדעת את הקטגוריה או את הספק. ברכבי שטח, כולל UTV ורכבי ATV בשלושה או בארבעה גלגלים, כל פרט על סוג הרכב מועיל.
- אובדן הכרה (LOC). כל מידע על אובדן הכרה שנראה או דווח עוזר לאשש מידע אחר שצוות הטראומה מקבל. בקידוד חלק מפגיעות הראש נבדל אם היה אובדן הכרה וכמה זמן נמשך. לפי הכותב, אישור של EMS ליקוי הכרה שווה יותר מדיווח של הפצוע או של עומד מן הצד.
- פציעות שנמצאו בבדיקה. אחד האתגרים ברישום הוא למצוא את כל הפציעות. גם פצעים קלים כמו שפשופים וחבורות נרשמים, כדי לקבל את התמונה המלאה ככל האפשר. הכותב מבין שבפצועי טראומה קשה הצוות מתמקד בטיפול במצבים מסכני חיים ולא תמיד יש זמן לבדיקה מראש עד כף רגל, אך כשיש הזדמנות המידע מועיל. כדאי לציין את חלק הגוף המדויק: במרשם מבדילים בין זרוע עליונה לתחתונה ובין חלקי הרגל, וגם פרטים על ברך, מרפק, קרסול, שורש כף יד, כתף, ירך, כף יד או כף רגל עוזרים לקידוד. פגיעה בראש נחשבת פגיעה בקרקפת אם היא בתוך קו השיער הרגיל.
- מחלות רקע. הכותב מציין שמצבים ומחלות רקע משפיעים על התגובה לפציעה ועל ההחלמה ממנה, וגם הם מוזנים למרשם.
מה זה אומר לנו
חשיבות התיעוד עבור מרשם טראומה
פרשנות: הידיעה מזכירה שדוח הטיפול אינו רק מסמך להעברת מקל לבית החולים. הוא נשאר בשימוש גם אחרי שהפצוע נמסר, ומזין ניתוח של איכות הטיפול ומניעה. הצוות בשטח הוא הגורם היחיד שרואה את הזירה, ולכן פרטים כמו מנגנון הפציעה, נסיבות הנפילה וציוד הבטיחות אובדים אם לא נרשמו במקום. מבחינת הכשרה וסימולציה, ראוי לשלב בתרחישים גם שלב של תיעוד, כדי שמטפלים יתרגלו לאסוף את הפרטים הללו תוך כדי עבודה, תוך הבנה שבמצבים קריטיים העדיפות נשארת טיפול בסכנות חיים.
בהקשר הישראלי
לפי הספר האחוד (פרק 9: תיעוד), הטיפול בפצוע על ידי צוות צבאי מחייב את המטפלים הבכירים בתיעוד רפואי בטופס 101 ובמערכת המנפ"ץ, המהווה את רשם הטראומה הצבאי ופעילה החל מ-1997. ענף הרפואה המבצעית מפקח על תהליך זה כדי שהמידע על הטיפול במתאר טרום בית חולים יהיה מדויק ומפורט ככל הניתן, כמרכיב קריטי בשיפור איכות הטיפול הרפואי, הצלת חיים, הפקת לקחים מבצעיים וטיוב פרוטוקולים. בנוסף, סקרי מטפלים כוללים איסוף שיטתי של פרטי האירוע, שעת האירוע, נסיבות הפציעה ומיגון אישי וסביבתי.
לפי ידיעה שפרסם EMS1: Your run reports do matter