מהספר

פרק 2 בספר הטראומה והרפואה המבצעית (01.2026) עוסק בבטיחות הטיפול ובטיפול תחת אש. לפי הפרק, מטרתו היא ליצור שפה משותפת ולתת קווים מנחים וכלים מעשיים למתן טיפול נכון לפצועים בסביבה מאוימת. הסיכום שלהלן מבוסס על עמודים 19 עד 25 של הפרק.

טיפול תחת אש בספר הטראומה והרפואה המבצעית
איור: טיפול תחת אש בספר הטראומה והרפואה המבצעית

הרקע והנחות הייסוד

  • הפרק מונה גורמים שמשנים את הטיפול בשדה הקרב לעומת המתאר האזרחי: עוצמת האש של האויב, מגבלות טקטיות, פציעות שונות באופיין, תנאי שטח קשים, חושך ועקה נפשית. על המטפל לשלב שיקולים מבצעיים לצד שיקולים רפואיים.
  • התפקיד החשוב ביותר של כוח לוחם בעת התקלות הוא נטרול האיום והשלמת המשימה. בסיטואציות רבות עוברות דקות ארוכות ואף שעות בין נפילת הפצוע הראשון להשלמת המשימה, ולכן נדרש טיפול במקביל להמשך הלחימה.
  • מנגנון הפציעה העיקרי הוא פציעות חודרות, בדגש על פיצוץ וירי. פציעות בגפיים ובאזורי מעבר מהוות מעל 50% מכלל הפציעות. דימום מהגפיים או מאזורי המעבר שניתן לעצור בלחיצה (חסם עורקים או packing) מהווה כ-30% מגורמי המוות בר ההצלה.
  • שלושת שלבי הטיפול במתאר מאוים הם טיפול תחת אש, טיפול סדור בשטח וטיפול בפינוי. במהלך חילופי אש מירב המאמצים מופנים להשגת עליונות באש ולנטרול האיום. ככל שהאיום קטן, אפשר להעלות את הדגש על טיפול רפואי איכותי ופינוי.
  • במתאר צבאי, לפי הפרק, כ-90% מהפצועים מתים לפני ההגעה למרכז רפואי בעל יכולות כירורגיות, ומתוכם כ-90% בטווח של שעה מהפציעה. לכן הפעולות הראשונות מרגע הפציעה משפיעות מאוד על סיכויי ההישרדות. המגיב הראשון הוא לרוב לוחם בעל הכשרת מח״צ בכוח, וכתפיסה הוא יהיה במידת האפשר הפצוע עצמו.

סדר הפעולות בפרוטוקול טיפול תחת אש

הפרוטוקול כולל את הפעולות הבאות לפי הסדר: להשיב באש ולתפוס מחסה, להשיג עליונות באש, להעביר דיווח ראשוני במידת האפשר, להביא את הפצוע למחסה, לעצור דימומים פורצים, להעביר דיווח אג״מי, לבצע פעולות בסיסיות לשמירת נתיב אוויר, להמשיך בלחימה ובהשלמת המשימה תוך פינוי הפצוע לנקודת הטיפול, ואז טיפול סדור בשטח ופינוי.

מענה באש ודיווח

  • המענה הטוב ביותר במהלך לחימה הוא עליונות באש ונטרול האיום. בשלב זה הגורם המסכן ביותר את חיי הפצוע ואת הכוח הוא אש עוינת.
  • יש להכריז על נפגע בכוח ולתת פכט״ת: פנייה, כיוון, טווח ותיאור. כל הכוח נדרש להשתתף בשלב הזה, כולל הפצוע אם הוא כשיר לכך, ולכן מנחים אותו להישאר מעורב בלחימה אם הפציעה מאפשרת.
  • הדיווח האג״מי הראשוני נותן תמונת מצב אג״מית למפקד הבכיר בזירה ולא תמונת מצב של הפצועים. הוא כולל פנייה, הזדהות, מה קרה מבחינה מבצעית, מיקום, כמות פצועים ודרישה לפינוי. הדיווח חיוני כדי לקבל תגבורת, להשיג שליטה באירוע ולדרוש אמצעי פינוי. אם כבר ידוע שהפצוע דחוף לפינוי, יש לכלול זאת בדיווח.

הבאת הפצוע למחסה

  • תפיסת מחסה על ידי הנפגע עצמו מאפשרת התמקדות מקסימלית בנטרול האיום ומונעת צורך בחילוץ וחשיפת לוחמים נוספים. אם הנפגע מזהה אויב בעין מטווח קרוב, השבה באש היא הפעולה החשובה ביותר להצלת חייו.
  • אם הפצוע אינו מסוגל לתפוס מחסה בעצמו והסיטואציה המבצעית מאפשרת, גוררים אותו או מתכננים ומבצעים תוכנית חילוץ חפוזה. החילוץ מציל חיים, אך מעמיד בסיכון ישיר לוחמים אחרים, ולכן מתכננים אותו תחת המחסה המיטבי ומבצעים אותו במהירות האפשרית.
  • שיטת הגרירה המהירה ביותר היא גרירה בצמד, במקביל לציר האורך של הפצוע, כשפני המחלצים לכיוון התנועה.
  • הפרק קובע שאין לנסות לשמור על עמוד השדרה של הנפגע במהלך החילוץ. בשטח השמדה הגורם מסכן החיים המשמעותי ביותר הוא אש האויב, הרבה יותר מהחמרה של פציעת עמוד שדרה.
  • אם הפצוע לא זז, לא מגיב ולא מראה סימני חיים מרגע הפציעה, יש לשקול זאת מול הסיכון בחילוץ תחת אש, כי ייתכן שמוצדק להמתין לעליונות משמעותית יותר באש.
  • את הנפגעים מרכבים ומבניינים בוערים או קורסים יש לחלץ גם במחיר של אי שמירת עמוד שדרה או כל פעולה למעט עצירת דימום פורץ.
  • לפני יציאה לחילוץ משלבים תמיד מכת אש, ואין לצאת לחילוץ ללא עליונות באש. משיקולי אבטחה ומהירות, קיימת עדיפות לחיפוי סטטי על פני אבטחה דינמית של המחלצים עצמם.
  • אם הפצוע מחוסר הכרה, בהכרה מעורפלת או לא מסוגל לטפל בעצמו, ננצור את נשקו לפני החילוץ.

עצירת דימום פורץ

  • דימומים חיצוניים פורצים מהגפיים ומאזורי המעבר נעצרים בחסם עורקים (CAT) או ב-packing, בהתאם. בדימום פרוקסימלי שלא נעצר ב-packing מבצעים נקודת לחיצה במפשעה, בצוואר או תת-בריחית. אם הפצוע מסוגל, מנחים אותו לטפל בעצמו.
  • תחת אש מניחים את ה-CAT על המדים, בראש הגפה, פרוקסימלית ככל האפשר. בשלבי הטיפול הבאים הוא יומר או ימוקם דיסטלית יותר, במידת האפשר.
  • הנימוק לכך: לא ניתן לזהות באופן אמין את מקור הדימום בטיפול תחת אש, ויש סכנה לפספס מקור דמם נוסף. הנחה בראש הגפה מונעת פספוס של מקור דימום שניתן לעצירה.
  • Packing דורש יותר זמן מהנחת חסם עורקים ומבוצע רק על ידי מטפל בעל הכשרה רפואית פורמלית. לכן הוא יבוצע תחת אש רק אם התנאים המבצעיים מאפשרים, למשל עליונות באש ומחסה מתאים.
  • שלבי ההנחה לפי הפרק: התרשמות מהירה מדימומים מהגפיים בהסתכלות, במישוש ובהפיכת הפצוע. שליפת ה-CAT מהווסט של הפצוע, ואם לא מוצאים אותו תוך שניות ספורות עוברים ל-CAT של המטפל. וידוא היעדר חפצים בכיסים וניתוק פק״לי ירך. הנחת ה-CAT על המדים בראש הגפה, מתיחה והידוק חזקים של רצועת הסקוטש, הרמה וסיבוב של המקל חזק ככל האפשר, קיבוע המקל בגשר, ליפוף הרצועה הנותרת ואבטחת המקל והרצועה ברצועת האבטוח. לבסוף מוודאים שהדימום נעצר.
  • הוידוא בשלב זה הוא ויזואלי. בשלב ה-C של הטיפול הסדור יבוצע וידוא על ידי מדידת דופק. אם ה-CAT הראשון כשל, מבצעים הערכה מהירה לכשלים המרכזיים האפשריים, ולאחר שלילתם מניחים CAT נוסף צמוד לראשון.
  • תחת אש אין לרשום את שעת הנחת ה-CAT או את שם המטפל. הרישום יתבצע בשלבים הבאים, ותישקל המרה. יש להצמיד לפצוע לוחם לצורך אבטחה וטיפול ראשוני במידת הצורך.
  • הפרק מונה סיבות נפוצות לכישלון ולשגיאות בהנחת CAT: אי שימוש בו בזיהוי דימום מהגפיים תחת אש, מתיחה חלשה מדי של הרצועה, הנחה על חפצים בכיסים, מקור דימום פרוקסימלי לנקודת ההנחה, סיבוב חלש מדי של המקל וקיבוע לא טוב של הרצועה.
  • בפצוע בהלם עמוק עם לחץ דם נמוך יספיק לחץ חלש יחסית כדי לעצור את הדימום. לאחר טיפול בהלם ועלייה בלחץ הדם הדימום יתחדש אם הלחץ שהופעל אינו מספיק.
  • ביצוע נקודת לחיצה עם הברך במפשעה במהלך הנחת CAT ברגל אינו מביא תועלת משמעותית, מעכב את ההנחה ומפריע לה.

נתיב אוויר, המשך הטיפול ופינוי

  • ניהול נתיב אוויר מתקדם נדחה ככלל לשלב הטיפול הסדור בשטח.
  • פצוע בהכרה נשאר בתנוחה הנוחה לו, או מושבים אותו ומשעינים קדימה. פצוע מחוסר הכרה מושכב על הצד בתנוחת חש״י. לפי הפרק, התנוחה פותחת את נתיב האוויר, מנתבת את ההפרשות אל מחוץ לו ופשוטה ליישום גם על ידי מח״צ.
  • אם אפשר להשיג זירת טיפול מאובטחת, יש לעשות זאת. אם לא, יש לשאוף להעביר את הפצוע לזירה כזו, שם יתאפשר המשך הטיפול הסדור.
  • הטיפול הסדור בפצוע הבודד מתבצע לפי הפרק "הסכמה: הטיפול בפצוע טראומה בשדה", ובאירוע רב נפגעים לפי הפרק "הטיפול באירוע רב נפגעים".

מה זה אומר לנו

החלק הזה הוא פרשנות שלנו ואינו מצוטט מהספר.

הפרק בנוי סביב סדר עדיפויות ברור: קודם מתמודדים עם האיום, אחר כך עם המחסה, ורק אז עם הדימום. הטיפול הרפואי תחת אש נשאר מצומצם בכוונה, ועיקר ההחלטות בו הן החלטות מבצעיות. מי שמתרגל טיפול תחת אש צריך לתרגל גם את ההחלטה אם להמשיך להשיב באש, לחלץ או לטפל, ולא רק את הנחת חסם העורקים.

מכאן שתרחיש סימולציה מתאים צריך לשלב עליונות באש, פצוע שמטפל בעצמו וזמן קצר להנחת CAT על המדים. כך המתרגל פוגש בתרגול את הפשרות שהפרק מתאר, ולא רק את הרצף הטכני של השלבים.

מבוסס על: ספר הטראומה והרפואה המבצעית (01.2026), פרק 2: בטיחות הטיפול והטיפול תחת אש, עמודים 19 עד 25