מהספר

פרק 5 בספר האחוד (30.12.2025), עצירת דימומים והחייאת בקרת נזקים בשדה, מתאר כיצד התפתחה החייאת בקרת נזקים בשדה (RDCR) בחיל הרפואה. הוא מציג גם נתוני מלחמה על חסם עורקים, פציעות באזורי מעבר, TXA וגישה לכלי דם. כל נתון מצוין להלן עם האוכלוסייה או התקופה שאליהן הספר מייחס אותו.

עצירת דימומים והחייאת בקרת נזקים בשדה בנתוני חיל הרפואה
איור: עצירת דימומים והחייאת בקרת נזקים בשדה בנתוני חיל הרפואה

החייאת בקרת נזקים בשדה: מקריסטלואידים למוצרי דם

לפי הפרק, בתחילת שנות ה-2000 נעשה שימוש שכיח בקריסטלואידים בהחייאה היפוטנסיבית, ובהמשך הואצה ההכרה במגבלותיה ובסיכוניה. ב-2013 הוכנסה פלזמה קפואה מיובשת (FDP), ובמבצע צוק איתן ב-2014 נעשה בה שימוש נרחב. במקביל הוכנסו מנות PRBC ביחידת 669, מה שאפשר החזר נפח ביחס 1:1 (FDP:PRBC). ב-2018 אושרה תוכנית לדם מלא מסוג O בעל טיטר נוגדנים נמוך (LToWB) בשיתוף בנק הדם, והיא הוטמעה תחילה ביחידת 669. עד 2022 הורחב השימוש למספר אמבולנסים לטיפול נמרץ. ב-2023 המלחמה חייבה הרחבה מהירה: דם מלא הוכנס בשלבים הראשונים לצוותי פינוי קרקעיים ברמת אוגדה וחטיבה, בתהליך הטמעה שכלל היבטים קליניים ותפעוליים, ובהם הכשרה והסמכה של מטפלים בכירים לטיפול, אחסון ומתן דם. לאחר כשלושה חודשים של שימוש מבצעי מוצלח הורחבה היכולת לדרג הגדודי, תוך דרישה להגדלת מלאי קדמי ושמירה קפדנית על שרשרת הקירור.

יכולות נוספות לעצירת דימום. הפרק מציין שב-16 השנים האחרונות הוטמעו גם חסם עורקים מסוג CAT לכל לוחם, תחבושות המוסטטיות וטיפול ב-TXA, שיחד העלו את היכולת לעצירת דימום מוקדמת ולהפחית תמותה בשלב טרום בית החולים.

חסם עורקים.

  • בכלל הגזרות, שיעור השימוש בחסם עורקים בקרב פצועים דחופים נמצא בעלייה בשנים האחרונות והגיע לשיא במהלך המלחמה. הסבר אפשרי לפי הספר הוא דגש בהנחיות: במתאר מאוים תחת אש קיימת הוראה להניח חסם עורקים בדימום פורץ, גם על חשבון ניסיון לעצור דימום בלחץ ישיר.
  • במהלך המלחמה תועדו 198 פצועים שבהם חסם העורקים הוגדר כמציל חיים, כלומר עצר דימום משמעותי כתוצאה מקטיעה או מפגיעה וסקולרית משמעותית.
  • בקרב כלל הנפגעים בגזרות התמרון, השיטה הנפוצה ביותר לעצירת דימום הייתה לחץ ישיר, ואחריה חסם עורקים. Packing, נקודת לחיצה וקטטר פולי בוצעו בשיעור קטן מהנפגעים. המרת חסם עורקים ללחץ ישיר בוצעה ב-2% מכלל הפצועים.
  • בגזרות התמרון, ב-82.3% מהמקרים נדרש ניסיון אחד בלבד להנחה מוצלחת. בתקופה שלפני המלחמה (2018 עד 2023) שיעור ההצלחה בניסיון הראשון עמד על 71%. הספר מציין שהממצא עשוי לשקף שיפור ביישום ההנחיות, מיומנות גבוהה יותר מהתנסות מבצעית והעצמת הכשרות ותרגול בלחימה.
  • עדיין קיים שיעור כישלון: חלק מהפצועים נזקקו לארבעה ניסיונות ומעלה על אותה גפה. הסיבות המרכזיות שעלו מהלמידה הן הנחה במיקום שגוי, הנחה על גבי מדים או ביגוד, טכניקה לא מיטבית, ובעיקר היעדר מתיחה מספקת של הרצועה.
  • מגבלה שהספר מציין: התרשים אינו מבחין בין אוכלוסיות המטפלים, למשל מט"ב, חובש או מציל חיים צבאי. לכן מומלץ להשקיע בהכשרה, בתרגול ובבקרת איכות לכלל האוכלוסיות העוסקות בעצירת דימום, עם דגש על מיקום ההנחה, הסרת ביגוד בהתאם למתאר, והקפדה על מתיחה והידוק יעילים.
  • בגזרות התמרון ניכרה מגמה עקבית של שיעור הצלחה גבוה יותר בניסיון הראשון בגפה עליונה מאשר בתחתונה, אף שההבדלים בין הקבוצות אינם גדולים. ההסבר האפשרי הוא מורכבות טכנית גבוהה יותר בגפה תחתונה: היקף גדול יותר, שכבות לבוש וציוד, וצורך בהידוק משמעותי יותר.

פציעות חודרות באזורי מעבר. אזורי מעבר בספר הם צוואר, שחי ומפשעה.

  • בקרב כלל הנפגעים בגזרות התמרון, 14% הציגו פציעה חודרת באזור מעבר, ברובן בצוואר ובמפשעות. מבין המאושפזים עם פציעה כזו, 25% סבלו מדימום משמעותי.
  • בעצירת דימום משמעותי מאזור מעבר נעשה שימוש ב-packing ב-64% מהמקרים, בנקודת לחיצה ב-17% ובקטטר פולי ב-4.3%.
  • פציעה חודרת באזור מעבר היא התוויה ל-TXA, אך רק כ-51% מהפצועים בקבוצה זו (עם דימום משמעותי) טופלו באופן הולם. שיעור השימוש במוצרי דם בפציעות אלו הוא כ-45%.
  • בקרב הפצועים עם פציעה חודרת באזור מעבר, 29% הציגו הלם עמוק בשטח, ורק 20% מהם קיבלו טיפול הולם גם ב-TXA וגם במוצרי דם. בפצועים שלא היו בהלם עמוק (69%) שיעור השימוש ב-TXA היה 26%.
  • מסקנת הספר: פציעות אלו שכיחות ובעלות פוטנציאל משמעותי לדימום מסכן חיים, והמענה הטיפולי בהן אינו מיטבי. הספר מדגיש סריקת דימום מדוקדקת ושיטתית בכל פצוע, הכוללת הפשטה מלאה וחיפוש יזום אחר פציעות נסתרות.
  • לגבי נקודת לחיצה, הספר מציין שימוש מועט, ככל הנראה על רקע פערי ידע, הכשרה וניסיון. בוצעה הסמכה ייעודית למדריכי רפואה ונכתבו הוראות הדרכה בנושא. ההמלצה היישומית היא להשתמש בנקודת לחיצה בכל דימום משמעותי מהגפיים שאינו נעצר בתוך פרק זמן קצר, ובפרט כשלא ניתן להשתמש באמצעים אחרים.

גישה לכלי דם בהלם עמוק.

  • בנפגעים בהלם עמוק המטופלים במוצרי דם, סיכויי ההצלחה להשגת גישה בניסיון הראשון גבוהים יותר בגישה תוך-גרמית (IO) מאשר בגישה ורידית פריפרית (IV).
  • במחקר של החיל על נתוני השנים 2018 עד 2023, מתוך 165 מקרים של טיפול במוצרי דם, הזמן החציוני להשגת גישה IV עמד על 10 דקות, ולגישה IO על 13 דקות.
  • מחקר אחר של החיל הראה שהלם עמוק בפצועי טראומה במתאר בית החולים מקושר למספר רב יותר של ניסיונות לגישה ורידית פריפרית. בפצועים בהלם עמוק, אחרי שני ניסיונות IV שיעור ההצלחה מגיע לפלטו, וניסיונות נוספים מוסיפים תועלת מוגבלת בלבד.
  • בהתאם, במהלך הלחימה הודגש שבפצועים בהלם עמוק יש לצפות לסיכויי הצלחה נמוכים יותר ב-IV, לאמץ סף החלטה נמוך למעבר ל-IO, ובמקרים מתאימים אף לשקול IO כניסיון ראשוני.
  • האמצעים הזמינים לגישה תוך-גרמית הם NIO ו-EZIO (שהוכנס במהלך המלחמה). לפי מחקר קודם בחיל, לא נמצא הבדל מובהק בשיעור ההצלחה בין שתי המערכות.

TXA.

  • במהלך המלחמה שיעור השימוש ב-TXA נותר יציב יחסית, עם חריגה בולטת לשיא סביב החודשים 02/25 עד 04/25, שאינה מוסברת בשינוי במדיניות הטיפול החילית.
  • המסקנה המרכזית של הספר: שיעור השימוש ב-TXA בקרב פצועים העומדים בהתוויה נמוך מהמצופה, והדבר מצביע על פער בהטמעת הטיפול או בזיהוי ההתוויה בזמן אמת. פער כזה מחייב חיזוק ממוקד של מודעות קלינית והכשרה, לצד בחינה שיטתית של חסמי יישום אפשריים.
  • בקרב הפצועים שקיבלו TXA, הסיבה השכיחה ביותר הייתה פציעה חודרת באזור הגו (63% מהמקרים). הלם עמוק היווה אינדיקציה ב-33% מהפצועים, ופציעה חודרת באזור המפשעות ב-26% מהפצועים שטופלו. לפצוע יחיד ייתכנו כמה התוויות, ולכן השיעורים אינם מסתכמים ל-100%.

מה זה אומר לנו

החלק הזה הוא פרשנות שלנו ואינו מופיע בספר. הפרק מציג מצב שבו הציוד והמוצרים כבר זמינים, וחלק מהפערים נוגעים ליישום: מיקום ומתיחה של חסם העורקים, זיהוי פציעה באזור מעבר, זיהוי התוויה ל-TXA והמעבר בזמן ל-IO. ייתכן שפערים כאלה נסגרים בעיקר בתרגול חוזר ולא בהעברת ידע בלבד. לכן נראה לנו שתרחישי הכשרה מתאימים משלבים סריקת דימום מלאה אחרי הפשטה, פציעות באזורי מעבר, הנחת חסם עורקים על גפה תחתונה, וקבלת החלטה על מעבר מ-IV ל-IO בפצוע בהלם עמוק.

מבוסס על: הספר האחוד (30.12.2025), פרק 5: עצירת דימומים והחייאת בקרת נזקים בשדה, עמודים 34 עד 45.