מהספר: השוואה בין מלחמות ישראל

פרק 10 בספר האחוד (פרק 10: השוואה בין מלחמות ישראל ב-20 השנים האחרונות) משווה את הטיפול בפצועים בשלושה עימותים רחבי היקף: מלחמת לבנון השנייה (2006), מבצע צוק איתן (2014) ומלחמת חרבות ברזל (2023 עד 2025). ההשוואה מתמקדת בפצועים שנפגעו בתמרון קרקעי. הפרק בוחן מאפייני פציעה, היקף נפגעים, התערבויות בשטח, שרשרת פינוי ושינויים בדוקטרינה.

השוואת פציעות והתערבויות בשלוש מלחמות ישראל האחרונות
איור: השוואת פציעות והתערבויות בשלוש מלחמות ישראל האחרונות

היקף הנתונים (עמוד 70). הנתונים כוללים נפגעים צבאיים בלבד מגזרות הלחימה הרלוונטיות. פצועים מאזור יהודה ושומרון לא נכללו בניתוח, כדי לשמור על אחידות ולהתמקד בלחימה בעצימות גבוהה. הפרק מציין שההשוואה בין עימותים המופרדים בשנים רבות, בזירות שונות ומול יריבים שונים, מחייבת זהירות בהסקת מסקנות.

פיזור גיאוגרפי (עמוד 71). במלחמת לבנון השנייה 95.6% מהפצועים נפגעו בגזרה הצפונית, ובצוק איתן 96.6% נפגעו בגזרת רצועת עזה. במלחמת חרבות ברזל הפיזור מאוזן יותר: 76.7% בדרום ו-14.8% בצפון. בחרבות ברזל נמצא גם השיעור הגדול ביותר של נפגעים שלא במסגרת התמרון הצפוני או הדרומי, ובהם ביטחון שוטף ביהודה ושומרון, בסיסי צה"ל והעורף האזרחי.

חומרת הפציעה (עמוד 71). הפרק מגדיר את התפלגות חומרת הפציעה כמדד עקיף להישרדות נפגעים בשדה הקרב. שיעור הנפגעים עם פציעות קריטיות (ציון ISS של 25 ומעלה) עלה עקבית: 3.7% במלחמת לבנון השנייה, 6.1% בצוק איתן ו-11.7% בחרבות ברזל. הפרק מציין שהעלייה עשויה לשקף שיפור ביכולת להציל נפגעים עם פציעות קשות ביותר בנקודת הפגיעה ולפנות אותם במהירות. לפי הפרק, נפגעים שבעימותים קודמים היו בעלי סבירות גבוהה לתמותה מגיעים כיום חיים לבית החולים. הניתוח מתייחס למאושפזים ולחללים בלבד, כי רק עבורם ניתן לחשב ציון ISS (Injury Severity Score, ציון חומרת פציעה).

פצועים דחופים (עמוד 72). בחרבות ברזל שיעור הפצועים שהוגדרו דחופים עמד על 47.4%, לעומת 37.8% במלחמת לבנון השנייה ו-35.4% בצוק איתן. בהגדרה נכללו גם חללים, ופצועים שלא תועדה להם רמת דחיפות סווגו כלא דחופים. הפרק מדגיש שהגדרת הדחיפות מבוססת על הערכה קלינית בשטח ומשאירה מקום לשיקול דעתו של המטפל הבכיר, וגמישות זו עשויה לתרום לשונות בין העימותים.

מנגנון הפציעה (עמוד 73). שיעור הפציעות החודרות עמד על 71.9% במלחמת לבנון השנייה, 59.5% בצוק איתן ו-63.2% בחרבות ברזל. שיעור משמעותי של פציעות שאינן חודרות, ובהן פגיעות הדף, נותר יציב. הפרק מציין שפגיעות הדף עשויות להתבטא בפציעות קשות, לעיתים ללא ממצאים חיצוניים בולטים. לכן הוא מדגיש את החשיבות של הטמעתן באימונים ושל שמירה על סף חשד קליני נמוך בשדה, בטריאז' ולאורך שרשרת הטיפול והפינוי.

אירועים רבי נפגעים (עמודים 73 עד 74). בצוק איתן ובחרבות ברזל שיעור האירועים עם ארבעה פצועים ומעלה נותר יציב יחסית, בין 11% ל-14% מכלל האירועים. מרבית האירועים בשני העימותים הללו היו אירועים עם נפגע אחד, כ-70 עד 74% מהאירועים. במלחמת לבנון השנייה ההתפלגות שונה באופן בולט: 42.7% מהאירועים היו עם ארבעה פצועים ומעלה. הפרק מציע שהבדל זה עשוי לשקף מאפיינים מבצעיים שונים או תת דיווח של אירועים עם נפגע בודד באותה תקופה. בצוק איתן ובחרבות ברזל כ-60% מהפצועים נפגעו באירועים עם יותר מפצוע אחד. הפרק מגדיר זאת כתרחיש הייחוס בטיפול בפצועים בלחימה קרקעית, וקובע שמרבית הפצועים מטופלים בתנאי אר"ן (אירוע רב נפגעים) ולא כפצוע בודד. הוא מסיק שממצא זה מחייב התאמה של האימונים וההיערכות המבצעית לטיפול במספר נפגעים במקביל.

אזורי גוף (עמוד 75). בבחינת פציעות חמורות (AIS של 3 ומעלה), הגפיים הן המרכיב השכיח ביותר בכל העימותים. שיעור הפגיעות בגפיים תחתונות עמד על כ-44 עד 45% בכל אחת מהמלחמות, ובגפיים עליונות על 37.5% עד 41.2%. שיעור הפגיעות החמורות בחזה עלה מ-10.2% במלחמת לבנון השנייה ל-13.5% בצוק איתן ול-22.0% בחרבות ברזל. פגיעות חמורות בבטן עלו מ-13.6% ומ-15.3% בעימותים הקודמים ל-22.6% בחרבות ברזל. הפרק מתאר מגמה רוחבית של עלייה בשיעור הפגיעות החמורות ברוב אזורי הגוף, למעט הגפיים ועמוד השדרה.

התערבויות בפגיעות חזה (עמודים 75 עד 76). אמצעים לביצוע Needle Thoracostomy (בקיצור NT, דקירת מחט לחזה) הוכנסו לראשונה ב-2007. מחטי TPAK הוכנסו ליחידות מיוחדות ב-2012, והשימוש בהן הורחב לכלל צה"ל ב-2019. במהלך חרבות ברזל ניתוח נתונים הראה שימוש נרחב באמצעים אלו, אך שיעור נמוך מאוד של מקרים עם שיפור במדדים פיזיולוגיים לאחר ההתערבות. בעקבות כינוס ועדת מומחים הוחלט להוציא את ה-NT משימוש ולעדכן את הקווים המנחים לניקוז חזה: פצוע הנושם עצמונית לא יעבור ניקוז חזה במהלך השעתיים הראשונות לאחר הפציעה.

נתיב אוויר (עמוד 76). ב-2014 ההתווייה לאינטובציה התבססה בעיקר על ערך GCS נמוך מ-8. ב-2020 עודכנו הקווים המנחים כך שאינטובציה תבוצע רק בחסימת נתיב אוויר או בסטורציה נמוכה מ-88%. במהלך חרבות ברזל עודכנו הקווים המנחים שוב, עם דגש על גישה שמרנית: טיפול בחמצן, הנשמה במסכה והחייאת נפח לפצועים בהלם עמוק, לפני אינטובציה או קוניוטומיה.

החייאת בקרת נזקים ודם (עמוד 76). עקרונות החייאת בקרת נזקים החלו להשתלב בקווים המנחים של חיל הרפואה ב-2011, עם הכנסת TXA לשימוש מבצעי. ב-2012 הושקה תכנית "שומר אחי", ובמסגרתה הוכנסו חסמי עורקים מסוג CAT לשימוש מדרג הלוחם. ב-2013 הוכנסה לשימוש פלזמה קפואה מיובשת (FDP). צוק איתן היה העימות הצבאי המשמעותי הראשון שבו ניתן טיפול לנפח פצועים רחב תוך יישום עקרונות אלו. דם מלא הוכנס ביחידה 669 ב-2018, בניידות טיפול נמרץ צבאיות ביהודה ושומרון ב-2020 ובצוותים מקבילים בגולן ובבקעה ב-2023. במהלך חרבות ברזל הוכנס דם מלא לראשונה לדרג הגדודי, והפרק מגדיר זאת ציון דרך משמעותי בהתפתחות יכולות ההחייאה בשדה הקרב.

מה זה אומר לנו

הסעיף הזה הוא פרשנות שלנו ואינו חלק מהפרק.

הפרק מזהיר מפני השוואה גורפת בין עימותים שונים, ולכן כדאי לקרוא כל נתון עם האוכלוסייה והמדד שלו. כך, ניתוח חומרת הפציעה מוגבל למאושפזים ולחללים, והגדרת הדחיפות נשענת על שיקול דעת קליני. לכן מוטב לראות במגמות אינדיקציה ולא הוכחה.

מבחינת הכשרה, המסקנה הבולטת היא שהפצוע הטיפוסי בלחימה קרקעית אינו פצוע בודד. לכן תרחישי סימולציה שמציגים מספר נפגעים במקביל קרובים יותר למציאות המתועדת בפרק. גם פגיעות הדף ללא סימנים חיצוניים ראויות לתרחישים משלהן, שבהם הנפגע נראה יציב.

דוגמת ה-NT מראה כיצד ניתוח נתונים מהשטח יכול להוביל לשינוי הנחיות. אמצעי שנכנס לשימוש רחב נבחן מחדש, והקווים המנחים עודכנו. ההכשרה צריכה להתעדכן בהתאם ולא להישען על גרסאות ישנות של ההנחיות.

מבוסס על: הספר האחוד (30.12.2025), פרק 10: השוואה בין מלחמות ישראל ב-20 השנים האחרונות, עמודים 70 עד 79